התקופה הזו של סיום הקורונה פותחת הרבה מאוד הזדמנויות, גם בארץ וגם בעולם.
הרבה מאוד דברים שהיו קפואים מתחילים להינמס.
הרבה מאוד דברים שלא היו יכולים להתבצע, מתבצעים היום פי כמה וכמה, וכל מה שהיה תקוע מתחיל להישפך ולהתגלגל ברחובות.
זו הזדמנות אדירה לכולנו.
ישנם הרבה מאוד אנשים שיודעים לנצל את ההזדמנות הזו.
אבל ישנם הרבה מאוד אנשים שלא יודעים לנצל את ההזדמנות, ולא רק שלא יודעים, אלא לפעמים מנסים שלא כדין.
הדבר הגרוע יותר מטיפש הוא חכם שמנסה להתנהג כמו טיפש.
והדבר הגרוע משניהם הוא, טיפש שמנסה להתנהג כחכם.
רבותינו למדו אותנו "כל הדוחק את השעה – שעה דוחקתו, וכל הנדחה מפני השעה – שעה עומדת לו" (עירובין י"ג ע"ב).
גם אם ישנה הזדמנות מדהימה, אם אתה לא יכול לעמוד בה, אם זה משהו שיפגע לך בכלכלה האישית, יפגע לך ביום יום, יפגע לך בלוח הזמנים, יפגע לך בארוחת הערב עם האשה והילדים, זה לא משהו שנועד לך.
אל תקפוץ למים עמוקים מידי, תמתין, תבוא בפניך בקרוב בריכה עם מים רדודים, מים שאתה יכול לחיות בהם די טוב.
באותה מידה, אם הגיעה בפניך אותה בריכה שאתה יכול לקפוץ אליה ולחיות טוב, שלא תעז להישאר על גדות הבריכה ולומר: "עוד לא הגיע הזמן לקפוץ".
כי זה הזמן שלך!
וכאן מוטל עליך לקפוץ ולעשות כפי יכולתך.
כי בדיוק כמו שמי ש"נדחה מפני השעה שעה עומדת לו", כך אותו אחד ש"השעה עומדת לו" ולא יתן לשעה את ההזדמנות האמיתית שלה, השעה הזו תחמוק מפניו וכבר לא תהיה לו הזדמנות שניה לחזור לאותה הצלחה לה היה זקוק ושיווע כל כך.
בימים האלה הולכים בעינים פקוחות, מתייעצים בדעת תורה, מתייעצים עם אנשי מקצוע, משלבים את ההחלטות יחד, ורק אז קופצים למים.
ולעולם, לעולם לא נשארים עצלנים על גדות הבריכה.
קופצים, שוחים, מרימים את הדגים הנכונים, וחוזרים לבית לחיים טובים ולשלום.
ברוכים תהיו!
