דמגוגיה, שיסוי וסיסמאות נבובות: מהי המסקנה האסטרטגית של השמאל לצורך השרדותו? – טור חובה

מה עובר על המרחב הציבורי הישראלי -מאת: א. שוורץ

לאחרונה, בעקבות גלי הסתה ושיסוי כנגד הציבור החרדי, החל להשתנות בפועל המרחב הציבורי הישראלי
ולנקוט בקו קיצוני אנטי-דתי המתבטא בעיקר בשלושה תחומים:

1. הפגיעה הכואבת והמתרחבת בקדושת השבת.
2. אלימות מוגברת כנגד הציבור החרדי.
3. הדרה פוליטית של מפלגות חרדיות. לעם היהודי ישנו נסיון רב במלחמת ההשרדות הרוחנית, הדינמיקה של השנאה מוכרת לנו היטב וכרוניקה של רדיפה דתית בניחוח עלילות דם תמיד מתפתחת בשלבים קבועים וידועים לנו מראש. ניתן לחלק את שלבי הרדיפה לארבעה חלקים: 1.שיסוי והתססה באמצעות שמועות וידיעות מגמתיות בכלי התקשורת. 2. דמגוגיה של מנהיגים המוניים ובילבולי מילים גבוהות המשרתות אינטרסים פוליטיים. 3. המון מחומם וצמא אקשן המכשיר את הקרקע לכלי השלטון לנקוט בפעולות מעשיות. 4. ביצוע הפעולות בשטח באמצעות גורמי אכיפת החוק בגיבוי ציבורי.
   השלבים הנ"ל בתהליך הרדיפה תמיד חוזרים על עצמם במתכונת זהה.
   ניתן לזהות את ארבעת השלבים ותהליכי הדינמיקה חוזרים על עצמם באופן עקבי במספר מאורעות היסטוריים רק מהמאה האחרונה עד לימינו אנו.
   

פרעות קישינייב במזרח אירופה

בתחילת המאה ה-20 התחוללה מלחמת אזרחים מתמשכת בין האדומים המהפכנים חסידי לנין אשר תמכו
בקומוניזים ושלטון הפרולטריון מבית היוצר של מרקס ואנגלס לבין הלבנים אוהדי הצאר אשר תמכו בהמשך
המונרכיה הקיסרית ברוסיה.
בשנת 1903 הגה שר הפנים הרוסי פון פלווה רעיון מתוחכם ואכזרי אשר נועד להסיט את זעם ההמונים
ברוסיה ממחדלי השלטון. הרעיון היה פשוט לשסות את האספסוף המוסת ביהודים ולהאשימם במהפכנות
ובמרידות.
פרעות קישינייב בגיבוי השלטון, בהם נרצחו עשרות יהודים ונפצעו מאות, היו תוצאה מצערת לאותה הסתה.
הספר הידוע לשמצה "הפרוטוקולים של זקני ציון", המתאר קשר יהודי כלל עולמי לתפיסת מוקדי השלטון, יצא
לאור ברוסיה ממש קודם לפוגרום כחלק ממאמצי השלטון הרוסי לעורר אנטישמיות בדעת הקהל כנגד המהפכנים האדומים שברובם היו יהודים.
בפרשייה זו נעשה שימוש ציני בהסתה מגמתית בכלי התקשורת כדי לנסות לשמר את האינטרס הפוליטי של אחיזה בשלטון.
ניתן להניח שפרשייה חמורה ואנטישמית זו היתה חלק מפיצוצי המשנה של המפץ האנטישמי הלוהט מפריז, שם דיממה פרשיית דרייפוס בשיא רצחנותה.

פרשת דרייפוס

גם במקרה מזעזע זה במערב אירופה, שופרות התעמולה של התקשורת והעיתונות הכתובה של אותם ימים היתה כלי של משחק בידיהם של אינטרסנטים פוליטיים בממשלה ובמטכ"ל הצרפתי.
כדי לחפות על ריגול חמור של קצין רם דרג בן אצולה צרפתי מתוככי המטכ"ל הצרפתי, האשימו השלטונות, תוך שימוש בזיופים ובעדויות שקר, את הקצין היהודי אלפרד דרייפוס במעשה הריגול. ידיעות מגמתיות הודלפו
לעיתונות שחגגה על הפרשייה החדשה וגל של אנטישמיות שטף את צרפת.
האספסוף שנכח בטקס הפומבי והמשפיל שנערך לדרייפוס להורדת דרגותיו צרח במלוא גרונו "מוות ליהודים".
דעת הקהל היתה משולהבת וערכאות בתי המשפט השונים פסקו את דינו כבוגד במשך 11 שנים עד לזיכויו
הסופי והמוחלט של דרייפוס בשנת 1906, שכבר הפך לשבר כלי בעקבות הרדיפות הקשות שעבר.

גם כאן ניתן להבחין בשלבי הרדיפה המתרחשים בדייקנות רצחנית כדי לשרת אינטרסים פוליטיים.

שלטון המפלגה הנציונל-סוציאליסטית בגרמניה

כך גם נהג היטלר כעבור 30 שנה בגרמניה כאשר ביקש לאחד את העם הגרמני תחת דגל שנאת היהודים
והאשמתם במשבר הכלכלי החמור בגרמניה שאחרי התבוסה וההשפלה בתום מלחמת העולם הראשונה. למרות שהעובדות בשטח היו אחרות, חוזה ורסייל להסדר מעמדה של גרמניה לאחר המלחמה העולמית הראשונה הוא שמוטט כלכלית את גרמניה בתשלומי פיצויים בלתי אפשריים ולא היהודים, אך היטלר בחר בשיסוי ובהסתה כדי ליצור בסיס תמיכה רחב בדעת הקהל הגרמנית למפלגתו ולרעיונותיו ועל גבי תמיכה זו להבחר עם מפלגתו אל הרייכסטאג ומשם להכנס אל הממשלה ולאחר מכן אל משרת הקנצלר ומשם כבר הדרך היתה קצרה לדיקטטורה ושלטון הפירהר האבסולוטי. שוב מנגנון הרדיפה מתקדם באותם שלבים, שיסוי והסתה כמכשיר יעיל לקידום האינטרס הפוליטי.

סטאלין והפתרון הסופי של יהודי רוסיה

יוסף סטאלין זכב בכבוד רב בתואר רוצח המונים בעיקר בעקבות גל הטיהורים הנרחב שביצע ברוסיה בשנים שקדמו למלחמת העולם השניה 1937-8. קרוב למיליון רוסים נרצחו בעינויים של רעב וקור בחצר האחורית של אמא רוסיה מגבולות סיביר מזרחה רק בשל החשש הקלוש שהם היו נאמנים לליאון טרוצקי, יריבו של סטאלין על משרת המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית.

סטאלין לא היה צריך גיבוי של דעת קהל כדי לפעול בשנים הללו – הוא פשוט יצר את הקהל ואת דעתו כפי שרצה. במכות ובטירור, בהחדרת תחושת פחד ושלטון מאיים, בהגליות המוניות וביצירה מכוונת של רעב בכל רחבי האימפריה הקומוניסטית הוא שלט ברוסים ביד קשה.

השלטון ברוסיה באותם ימים היה סימביוזה מפלצתית בין שיטה אנטי דתית אדוקה לבין מגלומן כוחני ואלים שהאמין בה בטירוף אידיאולוגי המצדיק רצח וסבל לכל הכופרים באנטי-דת החדשה ובאפיפיור האלילי שמייצג אותה – סטאלין בעצמו.

לאחר המלחמה הגדולה בהיטלר ובגרמנים שהצליחה לאחד את העם הרוסי תחת הדגל האדום, ובעיקר לאחר גאוות כיבוש ברלין המשיך הליך גיבוש כפוי ומואץ על העם הרוסי. המון עממין וזהויות אתניות שונות אשר נלחמו כתף אל כתף בחיה הנאצית החלו חוזרים לשיגרה סובייטית ומתאחדים בכח ובאילוץ תחת המגף האדומה ושלטון הפועלים. ללא בחירה הם נשרפים בחומה הדוקר והצורב של שמש העמים.

גם היהודים היו חלק, לעיתים אפילו פעיל ביותר, מאותו גיבוש חברתי כפוי של דת קומוניסטית ונוצר קושי
אמיתי, אפילו לרוצח המונים כמו סטאלין, להכשיר מהלך של טיהור אתני של כלל היהודים ברוסיה.
לפיכך, כשתכנן סטאלין להגלות ולחסל את כל יהודי רוסיה בשנת 1952 הוא נזקק לגיבוי בדעת הקהל
לביצוע השמדת יהודי רוסיה.
אמנם כבר היתה תוכנית שילטונית מפורטת לביצוע ההשמדה עם מאות רכבות בקרבת ערים מרכזיות ומיליוני
שמות ברשימות מסודרות המיועדים להגלייה המונית מזרחה אל יערות הטייגה, אל מלחמת השרדות אכזרית
ברעב ובקור של מינוס 60, אך הביצוע הקפדני חייב להתבסס על גיבוי ציבורי נרחב בכל רחבי רוסיה הענקית.
לצורך כך, סטאלין ביים והפיק שלושה פרשיות שונות במקביל אשר נועדו ליצור גל אנטישמי בדעת הקהל הרוסי ועל בסיס השטפון האנטישמי בדעת הקהל לרצוח את כל יהודי רוסיה.
פרשיית הרוגי המלכות בבריה"מ – בלילה אחד של אוגוסט 1952 נרצחו בהוראת סטאלין 13 משוררים
וסופרים יהודים, מבכירי האינטלגנציה של יהדות בריה"מ, לאחר משפט פומבי בו הואשמו בריגול לטובת מדינות המערב באמצעות רשת הביון היהודית – הג'וינט.
באותו לילה נרצחו גם כן 10 מהנדסים יהודים שהואשמו בחבלה מכוונת בקומפלקס התעשייתי בו הועסקו.
משפטי פראג – חודשיים לאחר הפרשייה הנ"ל, בנובמבר של אותה שנה, נפתח משפטו הפומבי של מזכיר
המפלגה הקומוניסטית בצ'כוסלובקיה רודולף סלנסקי היהודי.
כמיטב המסורת האדומה בארץ התלאות הסובייטית, הוא אולץ להודות בריגול ציוני וכעבור שבועיים בלבד הוצא להורג. הבגידה סוקרה בהרחבה בכלי התקשורת ברוסיה.
פרשיית הרופאים – חודש בלבד לאחר הרצח ה"חוקי" של סלנסקי, בינואר 1953, החלו להופיע ידיעות
בכלי התקשורת על קבוצת רופאים יהודים שתכננה כביכול להתנקש בבכירי המפלגה הקומוניסטית באמצעות טיפול רפואי לקוי במזיד. הרופאים הואשמו בקשר עם ארגון הביון היהודי הבין לאומי – הג'וינט.
במהלך המשפטים המבוימים והתססה של דעת הקהל כנגד היהודים, נערך גל פיטורים המוני של יהודים ממוסדות השלטון והתנכלות מגמתית מטעם השלטונות כהכנה לביצוע הפתרון הסופי של יהודי בריה"מ.

ההסטוריה חוזרת

בנס גלוי של הצלה, דוגמת נס פורים, סטאלין התפגר בפסח של אותה שנה וכל תוכניות השמד נגנזו וגזירת
האבדון התבטלה.
ושוב, חוזרת נוסחת הרדיפה בשלבים המוכרים שהוזכרו, מגייסים את יחידת כלבני החצר בתקשורת לשסות
ולנבוח את פרטי העלילה החדשה כדי להתיר את דמם של הקורבנות לפני השחיטה הגדולה.
ממש כמו עלילת דם מודרנית בטרם פוגרום מופצות בציבור שמועות שווא ושקר כדי לייצר דעת קהל המתאימה לאינטרסים הפוליטיים ולהכשיר את הביצוע והרדיפה בפועל.
גם השמאל הרדיקלי בישראל, שצמח על ברכי השיטה המרקסיסטית, נהג בשיטות זהות בשנות שלטונו
הארוכים, החל מבן גוריון שביצע ציד אנושי (סזון) של אנשי מחתרות האצ"ל והלח"י עבור הבולשת הבריטית,
דרך הפגזת 'אלטלנה' ורצח אחים לקרב באשמת נאמנות למנחם בגין, שימוש בזרועות שרותי הביון של המדינה בפרשיית יוסל'ה שומכר, וכלה בפרשיות אוסלו וההתנתקות שעדיין מדממות ואשר הוכשרו מבחינה ציבורית לאחר מסעות שיסוי והסתה בכלי התקשורת כנגד ציבור מתיישבי יש"ע. שיטות הרדיפה היהודית זהות – רק המטרות משתנות.

מקהלת הערב-רב האנטי דתית

וכך גם עדיין בימינו, בישראל של 2019, התהליך של רדיפה דתית ממשיך בשינוי דמויות ואינטרסים פוליטיים.
גם כעת, במסע הרדיפות המתחדש כנגד הציבור החרדי מתגלה לעינינו הדינמיקה של הרשע על ארבעת שלביה כמו תזמורת מתואמת בקצב ובתזמון.

• 1. השיסוי – כמו כלב המשסה בנביחותיו את שאר חבריו לרדוף אחרי דמות מסויימת, כך מסמנים אנשי
  תקשורת את דמות הנרדף החרדי האשם בכל צרות המדינה ומתחילים ברדיפה ובסדרת נביחות היסטריות.
• 2. הדמגוגיה – שלב שני בדינמיקה של הרשע הינו הצטרפותם של הפוליטיקאים האינטרסנטים אל תזמורת
  הנביחות הקלאסית.
  הצהרות בומבסטיות בדבר חשיבות זכויות האזרח שלא לנוח יום בשבוע, נאומי רגש על חשיבות השמירה על שלטון החוק האזרחי ועליונותו, הטפות לסגידה מוחלטת לאלת השיוויון והצדק חוזרים בריטוריקה של פזמון קבוע. גם סיסמאות נבובות וחלולות כמו תופי טם-טם אפריקאים מתנגנות ברקע המוזיקלי של מקהלת הנביחות בקצב מונוטוני ופראי, "מדינת הלכה – הלכה המדינה".
• 3. דעת הקהל – לאחר שטיפת מוח מאסיבית בפרהסיה באמצעות הפצת תוכן החשיבה הרדוד והמתפרץ
  ממלונת הכלבים של יוצרי הסימפוניה הארסית מתחיל טפטוף רעל אנטי-דתי לחלחל אל המרחב הציבורי הישראלי והופך במהרה לשטפון של שנאת דת וחרדים.
  השלב השלישי כבר נמצא בעיצומו כשדעת הקהל חרושה היטב ומוכנה לקלוט אל קרבה את זרעי השטנה והמון הציבור מחומם ומשוסה בסף גירוי גבוה וממש מבקש ודורש להתיר בפרהסיה חילולי שבת המוניים ולהכות בחרדים כדי להפגין את כוחנו ולהראות את נחת זרוענו ומי כאן בשטח בעל הבית האמיתי.
• 4. פעילות הרשות המבצעת: פעילות זו מתבטאת כיום בעיקר בשלושה תחומים כפי שהוזכרו בתחילה: א: אלימות משטרה – רוח המפקד שורה על השוטרים להכות ולפצוע חוסים מוגבלים ללא רחמים ואפילו מומלץ לשוטרים המהדרין בשליחותם לדקדק במצווה הגדולה ולמשוך בפיאות חרדים כדי לבצע את המשימה בכוונה גדולה מכל הלב האטום. ב: שלטון מוניציפאלי – ראשי ערים רוכבים על הגל העכור והמזוהם של רדיפת הדת ובמקום לנקות את העיר מזבל ולהשקיע בפיתוחה, בוחרים להצחין אותה בחילולי שבת המוניים ולפרק את האחדות החברתית-קהילתית בין תושבי אותה עיר. רמיסת השבת בחוצות קריה ובמימון כספי ציבור כבר הפכה לדבר שבשגרה וכל המוסיף הרי זה משובח. ג: שלטון ארצי – קולות פוליטיים רבים מידי קוראים בגלוי להקמת ממשלת ימין-מרכז ללא "הסחטנות" של
  המפלגות החרדיות אשר כל דרישתם מסתכמת בזוטות ביחס לשיקולים מדיניים כבדי משקל כמו יעדי גיוס מדורגים ללא סנקציות פליליות, שמירת הסטטוס-קוו בשמירת השבת, תקציבים לישיבות ומוסדות החינוך העצמאי ועוד מספר פירורי שלטון בתחומים זניחים. כל ממשלה אזרחית במדינה אחרת היתה ממהרת לסגור קואליציה יציבה עם שליש חברים תמורת מחיר פוליטי זניח ולא משמעותי כמו דרישות החרדים, אבל רק כאן, במדינה שטופת רעל אנטי-דתי, ההגיון כבר מזמן מאושפז נגוע וחבול ואינו מתפקד כראוי. במקום להתמקד בעיקר חיי הנפש של אזרחי המדינה בנושאי בטחון וכלכלה, מתמקדים בדברים טפלים וקטנים כמו דרישות החרדים.
• נסיון ההשרדות הפוליטית של השמאל הישראלי
• יש מי שעובדים קשה כדי לייצר דמגוגיה של שנאת דת במדינת ישראל, הם נמצאים בעיקר בשמאל הישראלי ובשלוחותיו הענפות בכלי המדיה והתקשורת.
• האינטרס הפוליטי של השמאל הישראלי לשרוד תלוי בסיכויי הצלחתו לטשטש את דעת הקהל בנושא הפתרון המדיני-בטחוני שבעצם אין לו.
• האסטרטגיה השיווקית של מפלגות השמאל בישראל היא להתסיס את דעת הקהל לכיוון הסוגיה של דת ומדינה ובכך ליצור בידול בנושא הדתי-חברתי כיוון שמבחינה בטחונית-מדינית אין לשמאל הישראלי שום פתרון. במגרש הבטחוני-מדיני ביבי מנצח את השמאל כפי שעשה זאת ממש לפני מספר חודשים בקמפיין "שמאל- חלש", אך אם יצליח השמאל להעביר את המשחק אל המגרש הדתי-חברתי, זהו הסיכוי היחיד שלהם לקבל שוב את השלטון. ביבי נתפס בציבור כבן ברית נוח לחרדים וסחטנותם ולסמוטריצ'ים ומשיחיותם הפנאטית. עובדה זו משמשת כעקב אכילס שלו ולנקודת החולשה שבאמצעותה ניתן יהיה לפגוע בו ובכוחו האלקטורלי.
• המסקנה האסרטגית של השמאל לצורך השרדותו היא להציף גל אנטי-דתי ולתקוף את נתניהו בסוגיות של דת ומדינה. הטקטיקה לביצוע בפועל של האסטרטגיה השיווקית הזו נעשה על גבם של החרדים ביצירת גל אנטי-דתי בדעת הקהל כדי להעמיד את הבחירות על הדיון הדתי-חברתי.

אופורטוניזם שמאלני

שוב, ההפקרות הלאומית של השמאל הישראלי מתבטאת בגלוי כאשר בעבור נזיד עדשים של אינטרסים פוליטיים מנהלים מסעי ציד ורדיפה כלפי מגזר שלם של אזרחים נאמנים אשר כל פשעם וחטאתם מסתכם בנסיונות השרדות רוחנית ושמירה על מורשת אבותיו. לא משנה המחיר היקר והכואב של מלחמות אחים ושנאת חינם – העיקר הסיכוי לקדם אינטרס פוליטי ולקבל שוב את השלטון. ממשיכים לשסות איש באחיו כאילו אין אירן וחיזבאללא עם כוונת טלסקופית ואצבע על ההדק אל מרכזי אוכלוסיה במדינה,
מפילים ממשלה ושלטון יציב כאילו החזית הדרומית בעוטף עזה איננה בוערת ברציפות כבר למעלה משנה
במלחמה בעצימות נמוכה,
מנהלים שיח פוליטי נמוך ומלוכלך על סוגיות חברתיות זניחות כאילו הרשות הפלסטינית איננה חבית נפץ העלולה בכל רגע לקרוס ולהתפוצץ לכולנו ישר בפנים.
לא משנה בטחון וכלכלה, לא משנה גיבוש המרקם החברתי וחיזוק כושר ההרתעה מול הערבים, שהכל יתפורר ויחרב רק כדי שהשמאל שוב יעלה לשלטון.
כואב לראות את בכירי הפוליטיקה החרדית עומדים חסרי אונים אל מול השטף האנטי דתי העכור במרחב הציבורי הישראלי. ניתן לומר כי אם לא יצליחו להחזיר את הדיון הציבורי לתחומי הבטחון והכלכלה בבחירות אלו ונציגי השמאל בתקשורת ימשיכו במסע ההתססה והשיסוי כנגד הציבור החרדי ודרישותיו, הנציגים הפוליטיים של הציבור החרדי יאלצו לבלות את הקדנציה הקרובה בספסלי האופוזיציה כפי שקרה לפני 6 שנים בממשלת נתניהו- לפיד-בנט.
ניתן לפנות ישירות אל כותב השורות במייל:
ashwarts111@gmail.com