שלום וברכה מורי ורבותי!
בתפילת העמידה אנחנו מתפללים: "השיבנו אבינו לתורתך".
אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שישיב אותנו לתורתו.
אבל לכאורה לא מובן.
האם כולנו באמת היינו שם, פרקנו עול, ואנחנו רוצים לחזור?
האם כולנו באמת למדנו זאת פעם, ועכשיו חוזרים ולומדים שוב?
התשובה היא חד משמעית: "כן!".
הגמרא הקדושה (נדה ל' ע"א) מעדכנת אותנו, שכל אדם ברחם אמו זוכה למלאך אישי, מורה פרטי, כשנר דלוק על ראשו ולומד יחד עם הקטון, עם הזאטוט, את כל התורה כולה.
בטרם הוא יוצא, סוטר לו המלאך על פניו ומשכיח ממנו את כל התורה כולה.
מה שאנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא – להשיב אותנו לאותה תורה שלמדנו בזמנו בטרם באנו לעולם.
מדוע מבצע הקדוש ברוך הוא את התהליך המורכב הזה?
למה ללמד, להשכיח, ולחזור וללמוד שוב?
אומר לך הקדוש ברוך הוא: "יקירי! אתה גוף של בשר ודם, והתורה היא רוחנית מידאי.
לקשר בין גוף כמו שלך לרוחניות שכזו, זה יהיה מורכב וקשה מאוד.
בכדי שיהיה לך קל קצת יותר, אני מוכן ללמד אותך את הכל ברחם אמך, כך שכל מה שאתה עושה בעולם הזה, במהלך שנות חייך, יהיה בעצם חזרה על מה שלמדת בעבר".
היו מקרים של כאלה שנולדו ועדיין זכרו את מה שהיה שם.
המדובר הוא ככל הנראה במקרה שהמלאך פספס את פניו של הקטן, ולא חבט בו…
אבל עדיין, למה עושה הקדוש ברוך הוא את כל התהליך המורכב הזה?
האם לא היה עדיף שנוולד ונזכור את כל התורה כולה?
אומר לך הקדוש ברוך הוא: "יקירי! ודאי שלא!
אתה יודע למה?
כי אני רוצה שתעמול על התורה הקדושה, שלא תקבל את זה בכפית של זהב לפיך, כי אז גם לא יגיע לך שכר.
תזכך את עצמך, תעלה את הגוף שלך, תרומם אותו.
רק לאחר עמל ויגיעה, תהיה לך את הזכות לקבל את השכר, גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
אבל לפני הכל, אלמלא זה שלימדתי אותך את זה בהתחלה בצורה ברורה וקלה יותר, לא היית יכול לזכך את נפשך לרמה של התורה הקדושה".
כל אחד נוטל על עצמו תוספת של לימוד תורה, תוספת של עמל תורה, תוספת של קביעות עיתים לתורה, וזוכה לזכך את גופו ולעלות מעלה מעלה, ולזכות לרב טוב כל הימים.
ברוכים תהיו!
