שלום וברכה מורי ורבותי!
הדקות היפהפיות של חינוך הילדים שלנו, שיחד, בעזרת ה' בזכותם נהיה אנשים מחונכים יותר, ונוכל לחנך את ילדינו.
מכירים את הסיפור הזה בבעל שפנה לאשתו בערב פסח ושאל אותה: "במה אני אוכל לעזור לך?",
והיא אמרה לו: "העזרה הכי גדולה שלך, שתלך לבית המדרש ותלמד תורה".
כעבור חצי שעה הוא חזר הביתה.
אומרת לו רעייתו: "מה קרה שחזרת הביתה?".
אומר לה הבעל: "כמה כבר אפשר לעזור?"…
מה המקור של העזרה הגדולה שלך שתשב בשקט?
זה לא הבעל, אלו הילדים.
ילד שאמא שלו אומרת לו: "העזרה הכי גדולה שלך, שתכנס לחדר", או "שתצא מהבית", או "שלא תסתובב לי בין הרגלים", זו אמא שפוגעת ומעליבה את בנה.
בדרך כלל, זה לא קורה פעם בשנה, אלא במהלך כל השנה כולה.
"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" (משלי כב, ו).
אתה אמור להסתכל בעינים של הנער ולהבין האם זה אמור לפגוע בו או לא.
אם אתה כהורה גדול, רואה את הילד הזה כקטנצ'יק, ומבחינתך זה משהו שהוא בסך הכל סוג של הפרעה, שאתה מסלק לעצמך מבין הרגלים, הבן שלך עלול, חלילה, באחד מן הימים לקלוט זאת ולקבל החלטה שהוא באמת סתם מטרד שצריכים להסיר מהדרך.
אתה אמור להתפלל שהוא לא ישתכנע לכל השטויות שהכנסת לו לראש בשנה האחרונה.
ולהיפך, דווקא בערב פסח, תנקה את החמץ מהמוח, ותפסיק להתייחס אל בנך כאל "אפס" שלא מבין כלום ואפילו לא יודע להפגע.
ילדים יודעים להפגע, ולא רק שיודעים להפגע, זה חלק מהגדילה שלהם, זו ההיכרות שלהם עם העולם, והם יכולים לסחוב את זה איתם יחד אל כל שנות הדור העתידיים שלהם.
והרסת במו ידיך את חייו של בנך.
גם אם הוא ממש מפריע לך, גם אם הוא ממש מסתובב לך בין הרגליים באמצע הנקיונות, תמצאי את כל הניסוחים העדינים והטובים ביותר או לשתף אותו או לשלח אותו מעל פנייך.
אבל לא בצורה בוטה,
לא בצורה מעליבה.
בצורה שלהיפך, תרומם ותגדל אותו, ובזכות זה, באמת תזכו לילד שלעולם לא יהיה מטרד.
ברוכים תהיו!
