אנחנו מתקרבים ליום הבחירות,
"יום הדין", בלשונם של גדולי ישראל.
וגדולי ישראל פונים אלינו ומבקשים להרבות תורה ויראה, לשכנע אנשים נוספים להצביע למפלגות שהולכות באמת לשמור על מדינת ישראל,
שהולכות באמת לשמור על היהדות.
שהולכות באמת לעשות נחת לאבינו רוענו, ריבונו של עולם, שיושב ומשגיח עלינו יום יום ושעה שעה, ומעניק לנו הכל.
אבל מה כולנו אומרים?
"נו, באמת, אתה מאמין שמישהו, שחשב להצביע למפלגה מסוימת, או שחשב בכלל לא להצביע, ישנה את דעתו בגללי?
זה נראה לך הגיוני?
הרי אתה לא באמת פונה אלי ומבקש לדבר עם החברים הקרובים שלי או עם בני המשפחה, כי הם ממילא כבר יודעים למי להצביע.
אתה בסך הכל מבקש ממני, "בסך הכל" במרכאות, לפנות לאנשים זרים ולשכנע אותם.
נראה לך שזה הגיוני?
תן לי רשימה של אנשים שאני יכול לפנות אליהם ולשנות את דעתם ברגע מ- לא לבחור ללבחור, או מלהצביע למפלגה אחרת, במקום להצביע למפלגה עליה הם חשבו עד כה".
שימו לב טוב מורי ורבותי!
בצד השני אין כלום, אין הגיון.
המצליחים הם האלה שמתמודדים יפה יותר בלדבר, בלדגמן עם בגדים יפים יותר, בלהחזיק משרדי פרסום או בלהפריח סקרים לחלל האוויר.
לא מדובר באמת במשהו אמיתי, בדיוק כמו שהיום, בכדי לרכוש קוקה קולה, מספיק שתשמע יום אחר יום את המילים "טעם החיים", כי אנשים לא באמת רוכשים בגלל שבודקים מה טעים יותר או מה בריא יותר.
בדיוק באותה צורה אנשים בוחרים.
לכן מספיקה ברכה של אחד מגדולי ישראל, ומספיק הגיון אחד של האנשים המסכנים שסובלים כאן במדינה, בכדי לגרום לאדם לשנות את דעתו.
"במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש" (אבות פ"ב מ"ה),
ואין אנשים!
במקום בו אתה נמצא, מול האינסטלטור, מול החנווני, מול החבר, מול הספק בעבודה,
המישהו שעומד מולך הוא המישהו שיכול ברגע אחד לשנות את דעתו.
ואתה מוכר אמת, ואמת הרבה יותר קל למכור.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
