מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון!
ומבין מגוון השמות שנבחרו למצה, ממצה, לחם עוני ועד "דיקטים" בלשון העם בימינו חלילה…
ישנו את השם המקורי והקדוש ביותר, שהוא השם אותו בחר הזוהר הקדוש.
הזוהר (ח"ב קפג ב) קורא למצה בשתי מילים 'נהמא דאסוותא', ובלשוננו, 'לחם של רפואה'.
זה אומר שאם יש מישהו שאינו חש בטוב, מישהו שאפילו הרופא שלו אמר לו שהמחלה שלו לא כל כך אמורה לעבור בקלות ובקרוב,
אמור לאכול כמה שיותר מצות ולכוון, "זהו הלחם שציוונו הקדוש ברוך הוא לאכול בימים הללו וזהו הלחם שהזוהר הקדוש קורא לו 'לחם של רפואה', ומכך תבוא רפואתי השלמה".
מה ההגיון בכך?
מה ראה הקדוש ברוך הוא לקרוא ללחם הזה 'לחם של רפואה', ולרפא בו מחלות?
מה המקור לכך ומה הסיבה שבגללה אנחנו אומרים שבכל שנה ושנה מגיעים יותר ויותר חולים שמספרים עד כמה הם נרפאו מאותה מצת מצווה מיוחדת?
התשובה היא חד משמעית!
עשית את זה אך ורק בגלל שכך ציוה הקדוש ברוך הוא.
אין שום הגיון בעולם שהיית לוקח שבוע מהחיים שלך בכל שנה, ואוכל בו אך ורק מצות.
אין הגיון שהיית מקפיד על מצות שמורות, על מצות עבודת יד , או על כל חומרות ודקדוקי ההלכה בכדי לאכול מצה במשך שבוע שלם.
אתה עושה זאת אך ורק בגלל שכך ציוה הקדוש ברוך הוא.
ואם אתה עושה משהו בגלל שכך ציוה הקדוש ברוך הוא, באותו רגע זוהי הרפואה השלמה והאמיתית שלך.
כי אומר לך הקדוש ברוך הוא: "יקירי! עשית מעשה לא בגלל שבא לך, לא בגלל שאתה רוצה, לא בגלל שמישהו ביקש ממך, אלא בגלל שאני – ריבונו של עולם – דורש זאת ממך.
מאותו רגע, כל צעד שתעשה באותו מעשה, הוא יהיה צעד של רפואה, צעד של הצלחה, וצעד של ברכה.
כי אם עשית משהו בגללי, הרי שאני חברת הביטוח שלך, ואני אמור לגרום לך שאותו דבר יעשה לך אך ורק טוב כל הימים".
אוכלים מצות לשם שמים, מכוונים לרצונו של הקדוש ברוך הוא.
וגם אם מאוד מאוד אוהבים אותם, אוכלים אותם בגלל שרק כך ציוה ה' יתברך, ולא בגלל שום סיבה אחרת.
וזוכים לרפואה שלמה ברוחניות, בגשמיות, ובכל המשתמע לנו ולכל הנלווים אלינו.
ברוכים תהיו!
