שלום וברכה מורי ורבותי!
ובדקות המדהימות והמיוחדות שלנו, דקות חינוך ההורים, שבהן בעזרת ה' נזכה להיות יחד, מחנכי ילדי ישראל, בדרך הטובה והמדהימה ביותר.
והיום, נדבר על משהו כואב במיוחד.
ישנם מקרים, לא עלינו ולא על אף אחד מעם ישראל, שאחד מהילדים סר מן הדרך,
אחד מהילדים מדרדר, והופך להיות מיום ליום פושע אמיתי.
באותם רגעים ההורים מנסים להציל, מנסים לגרום לו לחזור, אבל גם באותה מידה מנסים לשמור על כל היתר, ולפעמים כאן מאבדים את השפיות.
ושימו לב טוב!
כאשר הבן שלך יוצא מדהים ומוצלח ואין כמוהו בעולם, אתה יודע לומר: "אין כמוני! איזה אבא נפלא אני".
אבל כאשר הוא מתחיל לזגזג אתה אומר: "זה לא זה, זה לא ממני",
ובמקרים מסוימים אתה אפילו מאשים את האשה.
"בֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ" (משלי י, א), למרות ש"בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב" (שם).
כי כאשר הבן משמח, האבא אומר: "אין כמוני בעולם!",
אבל כאשר הוא רואה שהילד לא מתנהל בדרך הטובה, הוא מפיל את התיקים על רעייתו.
שימו לב אבא ואמא יקרים!
המצב קשה, אתם נמצאים באחד מרגעי המשבר הגדולים ביותר בעולם שעליהם הגמרא אומרת שזה גרוע אפילו יותר ממלחמת גוג ומגוג, ולומדים את זה מדוד המלך שברח מבנו אבשלום.
"קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג" (ברכות ז' ע"ב), שזו המלחמה הגרועה ביותר שאמורה להיות, ולפי דעת המקילים ביותר, המדובר הוא בשואה הארורה אותה עבר עמנו בדור החולף.
שימו לב טוב מורי ורבותי!
אותו ילד סורר, הוא גם בן שלנו, והוא גם נתון לאחריותנו.
אין כזה מושג "לדאוג לאחרים על חשבונו".
זה נכון, יתכן והוא לא מתאים להישאר בבית כי הוא מקלקל את האחרים,
יתכן וצריך להרחיק אותו,
אבל אין כזה מושג להתעלם ממנו!
צריכים לדאוג לו למקום חילופי, וגם שם להרעיף עליו חום ואהבה.
התנערות מילד לא תהיה מותרת ומאושרת לעולם!
גם אותו בן סורר ומורה, שייך אליכם והוא בנכם.
תובילו אותו או לחופה, או למקום אחר,
אבל בשום פנים ואופן לא לשכוח ממנו ולגרום לו להמשיך ולהידרדר.
כי האחריות ממשיכה ונשארת עד טיפת דמו או דמכם האחרונה, המאוחר מבין השניים.
בתקווה שלא נגיע למקרים חריגים שכאלו, ובתפילה שאף אחד מאיתנו לא יזכה להתמודד במצבים קשים וארורים כאלו,
וברוכים תהיו!
