שלום וברכה מורי ורבותי!
אנחנו נמצאים לאחר סיום השבעה מהאסון הגדול שקרה במירון, אסון ל"ג בעומר תשפ"א.
זה לא הזמן להמשיך ולבכות,
זה לא הזמן להיכנס לדיכאון.
הקדוש ברוך הוא רוצה שנתחיל חיים חדשים, שניישם את הלקחים ונעמוד בהם,
והקדוש ברוך הוא אפילו לא אוהב, בלשון המעטה, את מי שממשיך ומתאבל ללא תועלת.
הגמרא במסכת מועד קטן (כ"ז ע"ב), מספרת על אשה, שלא עלינו ולא על אף אחד מעם ישראל, איבדה את בנה.
לאחר מכן היא לא הסכימה להתנחם, והמשיכה לבכות יום ולילה.
שלח אליה רב הונא שליח ואמר: "את מסכנת את יתר בנייך! תחדלי מלבכות!".
והיא לא עשתה את זה.
ואכן הסוף המר עבר מבן לבן עד שכלו כולם, לא עלינו ולא על אף אחד מעם ישראל.
רבותי!
הקדוש ברוך הוא לא רוצה את הבכי הזה!
הקדוש ברוך הוא רוצה שנשכיל ונבין מה התפקיד שלנו,
שנתחזק ונמנע את הבכי הבא.
דוד המלך, כאשר בנו חלה ונפל למשכב, בא אליו נתן הנביא ואמר לו: "הקדוש ברוך הוא מחל לך על אותו עוון, אבל עונש קטן תקבל, והעונש יהיה במיתתו של אותו בן".
כאשר שמע זאת דוד, ישב על הרצפה ולא הסכים לאכול ולשתות, והיה כל כולו בכי תמרורים.
אבל כאשר הוא ראה את עבדיו מתלחשים, הוא שאל אותם: "מדוע אתם מתלחשים? האם מת הילד?".
הם אמרו לו: "מת הילד!".
הוא קם, שטף את פניו, החליף את בגדיו, וביקש לשים לו לחם לאכול.
שאלו אותו עבדיו: "אדוננו המלך!
מה ההיגיון בכך?
הרי כאשר הוא היה חולה, שכבת על הרצפה.
מה קרה כאשר הוא נפטר, שאתה קם ופניך לא היו לך עוד?".
אמר להם דוד המלך: "כאשר הוא היה בחיים, הבכי שלי היה יכול להועיל,
הבכי שלי יכל להציל אותו.
התחננתי בפני הקדוש ברוך הוא שישאיר אותו בחיים.
אולם לאחר שהוא מת, הבכי כבר לא יועיל".
מכאן מתחילים דף חדש, עוברים לפרק הבא,
וזוכים יחד לקחת את הלקחים הגדולים, לעילוי נשמתם של כל קדושי מירון,
ולזכות יחד ללמוד וללמד, לשמור ולעשות,
להפיק את הלקחים הנדרשים,
ולזכות למנוע מכולנו, מכל עם ישראל, את האסון הבא שחס ושלום וחס וחלילה לא יבוא על אף אחד מאיתנו,
ונזכה לעבוד את ה' יתברך מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא,
אורך ימים ושנות חיים בטוב ובנעימים, אמן.
ברוכים תהיו!
