מכתב בן אלף שנה נחשף: ראש הישיבה חתם על הלוואה שלא הוחזרה

מכתב ייחודי ונדיר משנת 1054, נחשף אמש (שלישי) נמכר במכירה פומבית, בבית המכירות הפומביות "קדם" שבירושלים, בכ-90 אלף דולר.

את המכתב שלח איש העסקים, סַלאמה אבן יוסף אלהארוּני מרמלה, אל "החבר אבו פרג' שמעיה", בכתובת "באב אלמגארה" שבירושלים. הכותב מבקש לגבות את הכסף שהלווה לחנווני אבו סַעיד כַלפה. המכתב הנדיר כתוב בערבית-יהודית ובאותיות עבריות, כמקובל באותה תקופה, בעזרת דיו, על גבי נייר.

סלאמה מתאר כיצד התנהלה ההלוואה, שהייתה למעשה שותפות עסקית. מתברר כי הוא פגש את אבו סעיד בדרך מירושלים לאשקלון, עצר ברמלה וביקש הלוואה של חמישה דינרים כדי לבצע עסקאות שונות. איש העסקים הערבי הבטיח שעד לסוף אותה שנה יחזיר את הקרן בתוספת חלק מהרווחים, אך לא עמד במילתו. כדי למנוע אפשרות להתחמקות, המלווה מציין כי חוזה רשמי בינו לבין הלווה נערך בנוכחות הגאון רבי דניאל בן עזריה זצ"ל, ראש ישיבת "גאון יעקב".

תרגום המסמך שתירגם משה גיל:

"אבקש ממך, ישמרך אלוהים, כי עם בוא פתק זה שלי תואיל להיפגש עם אבו סַעיד כַלפה המערבי החנווני, בעל בתו של יחיה אלעַמאני, ותמסור לו את מיטב דרישת השלום בשמי, ותקבל ממנו בשבילי את חמשת הדינרים החדשים ואת הרווח שהכניסו" (תרגם: משה גיל).

"והריני מודיעך כיצד היתה השותפות, והוא שירדנו לרמלה ופגשתיו והיה נוסע הלוך ושוב לאשקלון ולירושלים ויורד לרמלה. אמרתי לו: קבל חמישה דינרים ותעשה בהם כפי שיעזור לך אלוהים, עד סוף השנה, משמע שנת הגויים. אז הלכנו אל 'הראש' והִקנו משנינו יחדיו. ונסע לאשקלון ועלה לירושלים וירד ואמר לי: 'במשך חודשיים הרווחתי דינר ואין לי. למחרת הפסח ארד לרמלה'. אבל עד עכשיו לא בא, ונאמר לי כי יש בדעתו לנסוע לעמאן. ואני מתווך בעניינם והמועד כבר הגיע, ובעליהם תובעם ממני.

"הואילה אפוא אדוני החבר, יתמיד אלהים את גדולתך, גבֵה את הדינרים האלה כדי שלא איאלץ לעלות, כי הלא יש לי כאב… ושלחֵם על-ידי מי שיבוא לקבלם מצויד במכתב ממני על-פי רצון בעליהם, אבל עשה זאת במהירות. אמנם יודע אני את טירדת לבך ואת עגמת הנפש שלך בזמן הזה, אלא שאני לחוץ נחפז; ואם חס ושלום לא תקבל ממנו שום דבר, ענה לי במהירות, כדי שאטריח עצמי ואעלה. אבל אני מקווה שלא יהיה צורך בזאת…"