מספר ר' יהושע כהנא מצפת: אבי, המחנך הנודע ר' יקותיאל צבי בן ר ' שלום זכרונו לברכה , נפטר לפני כחודש בערב שבת , שביעי של פסח , ושהסיפור יהיה לעילוי נשמתו :
ישבנו שבעה בבית אבי בצפת . ביום השני של השבעה אנחנו מסיימים תפילת מנחה , והנה נכנסת יונה דרך החלון. היא נעמדת על כסא ואינה מוכנה לזוז . נתנו לה קצת אוכל , היא אכלה ונשארה במקום . ניסנו להוציא אותה מהבית בכל מיני דרכים , כולם צעקו "מחול לך" כמו שרגילים כלל ישראל לעשות במצב כזה , והיא לא זזה . כעבור שעה של ניסיונות , הגיע יהודי שפשוט תפס את היונה , הניח אותה מחוץ לחלון וסגר את החלון . אבל היונה לא התייאשה , היא דפקה על החלון , ולא זזה משם . לפעמים היא קצת נרגעה ולפעמים היא דפקה.
עבר עוד כשעה , נהיה מאוד חם בחדר , אז פתחנו את החלון , אנחנו פותחים את החלון וברוך הבא. היונה שוב בבית . לא ידענו מה לעשות , כעבור כחצי שעה ביקשנו ממישהו שיתפוס אותה ויוציא אותה שוב החוצה , אבל היונה שוב עמדה בחלון ודפקה ולא נתנה מנוחה.
זה כבר שלוש שעות שיש כאן יונה שרוצה משהו ואנחנו לא יודעים מה . בהשגחה נפלאה , בשעה עשר בלילה הגיע יהודי משכמו ומעלה , תלמיד חכם מופלג וצדיק. שאלתי אותו, רבי מה עושים כאן עם היונה? סיפרתי לו שמאז תפילת מנחה היונה לא זזה מכאן.
היהודי התלמיד חכם אמר שהוא רוצה לחשוב על זה כעבור כמה דקות שאל אותנו מה עושים כאן בין מנחה למעריב, אמרנו לו שמדברים על הנפטר, כמו שעושים כל הזמן, אז הוא שאל אותנו, למה לא לומדים משניות, כמו שכתוב בקיצור שו"ע, שטוב ללמוד בבית אבלים משניות לאחר התפילה ותיקון הנשמה שמשנה 'אותיות נשמה', והבאים אז לנחם לומדים את המשניות והאבלים אומרים אחר כך קדיש. מיד ביקשנו מהמנחמים שילמדו משניות, והנה , מיד כאשר גמרנו לומר את הקדיש לאחר משניות, היונה פרחה ונעלמה לה לדרכה. ויהי לפלא.
מאז, בכל יום בין מנחה למעריב למדו המנחמים משניות , ואנחנו אמרנו קדיש.
הסיפור סופר בקו השגחה פרטית והופיע בעלון הנ"ל.
הנשמה מתחננת !!!
רחמנות!!!
בואו נלמד בחיים שלנו פה משניות .
ונתקן את עצמינו כשעדיין פה
ולא נצטרך טובות מאנשים שלא מבינים
יפה מאוד, מחזק