נס: חייו של בן ה-15 ניצלו בבית החולים הדסה

יהונתן בן ה-15 ממושב נווה מיכאל, יצא לרכיבת אופניים, כשלפתע לקה בהתקף אסטמה חמור ובקושי הצליח לשוב לביתו. דקות בודדות מאוחר יותר הוא איבד הכרה והתמוטט, כשהוא ללא דופק ונשימה – מצב נדיר בהחלט מהתקף אסטמה – הפרטים המלאים הובאו ב'ערוץ 7'.

ד"ר ברוך בצופין, רופא מרדים וטיפול נמרץ בהדסה עין כרם, וחובשים נוספים מהמושב הגיעו לבית משפחתו וביצעו בו פעולות החייאה עד להגעת ניידת טיפול נמרץ. "דקות אחדות אחרי שחזרתי הביתה מהמילואים קיבלתי טלפון מאחד השכנים, שהודיע על מקרה חירום וביקש שאגיע בדחיפות" מספר ד"ר בצופין המתגורר באותו המושב. "לא היססתי לרגע, יצאתי מיד וכשהגעתי ראיתי את יהונתן, שאותו ואת משפחתו אני מכיר, מוטל על רצפת הסלון מחוסר הכרה, ללא נשימה ומסביבו מספר חובשים מהמושב. הוריו סיפרו שהוא בעל רקע אסתמטי ושחזר מרכיבה ובקושי הצליח לנשום. בשלב זה החובשים כבר הספיקו להחזיר לו דופק, ומשם התחלתי להנשים אותו ולנהל את ההחייאה. הדקות הללו היו קריטיות בהחלט".

מיכל, אמו של יהונתן מסבירה: "יהונתן סובל מאסטמה מאז שהוא ילד. אני רגילה שלפעמים הוא מתקשה מעט לנשום, ואז בדרך כלל הוא משתמש במשאף, או מקבל אינהלציה. ההתקף החמור הגיע אחרי תקופה שהוא התנשם קצרות והשתמש בצורה דחופה יותר משאף, אבל, כמובן, לא הגיע לרמה הזאת של סכנת חיים או התקף קשה. יהונתן חזר הביתה בסביבות השעה שבע בערב, מתנשף כולו ובקושי מצליח להסביר שהוא לא מצליח לנשום. מיד הלכנו להביא מסיכה לאינהלציה מהשכן, אך תוך כדי הכנת החומרים לאינהלציה הוא צעק 'תעזרו לי אני לא מצליח לנשום בכלל', ושלוש דקות אחרי הוא היה כחול לגמרי ונפל על הרצפה, השפתיים שלו הפכו לשחורות לגמרי".

"זה היה מבהיל מאוד, אחותו ממש החזיקה אותו בידיים כשזה קרה. התקשרנו מיד למד"א, ועד הגעתם חובשים מהמושב התחילו לבצע החייאה. למזלנו, אחד החובשים התקשר לד"ר ברוך בצופין מהדסה, שבדיוק חזר ממילואים והוא הגיע מיד לבצע החייאה, ואחרי זמן, שהרגיש לי כמו נצח, הגיעה ניידת טיפול נמרץ, כשכבר חמישה עשר איש היו אצלנו בסלון", הוסיפה האם.

"קיבלנו ממד"א דיווח על ילד עם התקף אסטמה חמור, מונשם לאחר החייאה", משחזרת ד"ר לאה אוחנה כאהן, רופאה במיון ילדים שטיפלה ביהונתן. "עם הגעתו התחלנו בטיפול מקסימלי לאסטמה, שכלל הנשמה, טיפול תרופתי ותמיכה על ידי צוות נרחב של רופאים ואחיות מיון שעבדו בצורה מעולה ויעילה. ברגע שניתן הטיפול המקסימלי וראינו שאין שיפור, החלטנו, בתיאום עם צוות טיפול נמרץ ילדים, להעביר להנשמה באמצעות גזים בחדר הניתוח. שיתוף הפעולה בין צוות מיון ילדים, האחיות וצוות יחידת טיפול נמרץ והרדמה היה יוצא מן הכלל. מדובר במקרה קשה ומורכב, אבל הטיפול שקיבל בשטח ע"י צוות החובשים, ד"ר בצופין וצוות מד"א, תרם מאוד להצלתו, יחד עם המשך הטיפול בבית החולים שנעשה בצורה מיטבית – והתוצאות מדברות בעד עצמן. ההורים מספרים על רקע אסתמטי במשפחה, אבל יהונתן אף פעם לא לקח טיפול מונע, מעבר למשאף, ולא היה במעקב של רופא ריאות. אני קוראת להורים לילדים אסתמטיים להיות במעקב רפואי אצל רופא ריאות, כדי לוודא שהאסטמה נמצאת בשליטה, ובכך להימנע ממצבים דומים בעתיד".

ד"ר ישעיה לנגר, רופא בכיר בטיפול נמרץ ילדים, שטיפל ביונתן, סיפר, "למרות הטיפול המקסימלי שקיבל במלר"ד ילדים, מצבו הלך והחמיר והוא היה בסכנת חיים מידית. בשלב זה היו לנו שתי אפשרויות – להעלות אותו על מכשיר אקמו, מכשיר התומך בפעולת הלב והריאות, או לנסות לייצב אותו באמצעות גזי הרדמה המצויים בחדר ניתוח. בשל מצבו הקריטי והזמן הדוחק מאוד, התארגנו לבצע את שתי הפעולות במקביל. הוא נלקח לחדר ניתוח שם יחד עם ד"ר שלי סטול – מרדים ילדים בכיר שהיה האחראי באותו ערב, חובר לגזי ההרדמה ובו זמנית צוות האקמו התארגן לתהליך חיבור למכשיר. לשמחתנו תוך זמן קצר מצבו החל להשתפר והוא לא נזקק לחיבור לאקמו, ובתוך כמה שעות ניתן היה לנתק אותו מגזי הרדמה, ולהמשיך טיפול ביחידת טיפול נמרץ ילדים. ביממה הראשונה מצבו היה עדיין מדאיג, אך עם טיפול תומך הוא הלך והשתפר כך שכעבור ארבעה ימים הוא התעורר ונגמל מהנשמה. הטיפול המהיר והיעיל לא יכול היה להתבצע אלמלא שיתוף הפעולה המדהים בין צוות מיון ילדים, צוות חדר הניתוח, המרדימים וטיפול נמרץ ילדים. יהונתן טופל על ידי צוות מיומן ובמהירות וכך נמנעו נזקים ארוכי טווח. יש לציין שהתקפי אסטמה בעוצמה כזו אינם שכיחים, אך חשוב לדעת שהם יכולים לקרות וטיפול מניעתי מסודר יכול למנוע אותם", גם הוא מבקש להדגיש.

מיכל, אמא של יהונתן מוסיפה כשהיא יושבת ליד בנה המתאושש מן האירוע: "כשהגענו למיון התייעצנו עם הרב פירר לגבי בית החולים, וכשסיפרנו שאנחנו בהדסה הוא הרגיע שאנחנו במקום הטוב ביותר, עם הצוות הטוב ביותר ואין מה להוסיף – 'תני להם לעשות את העבודה', הוא אמר. אני מאוד שמחה שבחרנו בהדסה ואני מוכרחה לומר שהתרשמנו מאוד לטובה מהרופאים ומאנשי הצוות הרפואי. האחיות תפקדו ברמה מקצועית מאוד גבוהה ותקתקו עניינים, ברגע שהן שמו לב שמשהו מעט לא עובד, הן לא חיכו יותר מידי וניסו משהו אחר, זה חימם את ליבנו. גם רמת המקצועיות של הרופאים הייתה מעל ומעבר. היחס היה מאוד אישי וסבלני לכל שאלה ובקשה. גם כשהיינו בטיפול נמרץ ילדים, מנהל היחידה, ד"ר אורי פולק, נענה לכל, ודיבר איתנו בגובה העיניים. הורגש שיש בן אדם מולך".

"אני מאושרת שהמצב הסתיים כך ולא אחרת, למדנו מזה כמה חשוב לשים דגש על הדברים האלה ולבדוק אם אפשר לעשות יותר. אני רוצה להעביר מסר להורים לא להקטין ראש – אם ילד לא נושם טוב תקופה ארוכה, לא לתת ישר משאף, אלא ללכת לרופא ולהתעקש שייבדק. אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור, הייתי שמחה שהרופאים בקהילה ינחו אותי יותר טוב. אני חושבת שצריכה להיות יותר מודעות למחלה הזאת והכוונה להגיע לרופא מומחה. יכול להיות שאם היינו מקבלים הסבר טוב יותר על המחלה היינו מבינים את החומרה ויהונתן היה מטופל אצל רופא ריאות, שהיה, אולי, מזהה בעיה ולא היינו מגיעים למצב הזה", ציינה.