לימין יש היסטוריה כואבת, תמיד הם מפילים את עצמם | סיכום שבוע

בין קדימה לימינה

בין שלל הכישורים של ביבי יש כישרון בולט, פירוק או הרס מפלגות או פלטפורמות פוליטיות שמאיימות עליו. כך היה עם "קדימה" ב-2009 שקיבלה בבחירות 2013 שתי מנדטים בלבד במקום 28 המנדטים שהיו לה.

כך היה עם ברית האחים של בנט- לפיד ב-2013, היא התפרקה בבחירות 2015 כאשר "יש עתיד" של לפיד ירדה מ-19 מנדטים ל-11 ו"הבית היהודי" של בנט ירדה מ-12 ל-8 בלבד.

כך היה עם מפלגת "המחנה הציוני" שקיבלה 24 מנדטים בבחירות 2015, היא התפרקה לגורמיה בבחירות 2019 א', מפלגת "התנועה" לא נכנסה בכלל לכנסת ומפלגת "העבודה" קיבלה 6 מנדטים בלבד.

כך היה עם "כחול לבן" שהורכבה בבחירות 2019 א' ממפלגות "חוסן לישראל" של גנץ, "יש עתיד" של לפיד ו"תל"ם" של יעלון, היא קיבלה אומנם 35 מנדטים ועל אף שהיא נשארה בבחירות 2019 ב' ואף בבחירות 2020 עם ירידה של 2 מנדטים בלבד, היא התפרקה לגורמיה לאחר בחירות 2020 ובבחירות 2021 (א'?) מפלגת "חוסן לישראל" שנשארה עם השם "כחול לבן" קיבלה 8 מנדטים, "יש עתיד" קיבלה 17 מנדטים ואילו תל"ם כלל לא התמודדה.

אף אחד לא הצליח כמובן להחליף את ביבי בתפקיד ראש הממשלה.

עכשיו הגיע תור מפלגת "ימינה". "ימינה", למרות שקיבלה 7 מנדטים בלבד בבחירות 2021, היוותה איום על ביבי. בנט רצה להיות ראש ממשלה. בשביל זה הוא הסכים להקים ממשלה עם "יש עתיד" "העבודה" "כחול לבן" "מרצ" ו"רע"מ". הכל היה נראה מושלם ובנט ולפיד כבר תפרו חליפות לקראת הקמת הממשלה.

ואז הגיע ביבי.

עמיחי שיקלי מס' 4 ב"ימינה" הודיע שהוא לא מצטרף לממשלה בתמיכת תומכי טרור ("רע"מ"), עדיין הייתה קואליציה של 61 ואז התברר שניר אורבך מס' 5 ב"ימינה" גם כן לא מתכוון לתמוך לקואליציה.

היום (חמישי) בבוקר הגישו חברי גוש השינוי ליריב לוין יו״ר הכנסת מסמך חתום על ידי 61 חברי כנסת שהם מעוניינים להחליף אותו. אבל אז שמע על כך ניר אורבך והודיע שהוא איננו מוכן לכך מה שהשאיר את המסמך עם 60 חתימות בלבד וממילא איננו יכול לחייב את לוין לכנס את ישיבה להחלפתו. האם בעד ממשלה כזו הוא יתמוך?

אם לא די בזאת, גם עידית סילמן מס' 7 ב"ימינה" מתלבטת וסופגת לחצים עזים.

בנוסף, איילת שקד מס' 2 ב"ימינה" לא ממש מתלהבת מהממשלה החדשה. בממשלה הזו היא לא מיועדת להיות ראש הממשלה, היא מיועדת לתפקיד שרת הפנים שהוציאו ממנו את מינהל התכנון והעבירו לליברמן. אין לה שום סיבה "לשרוף" את עצמה בימין בשביל שבנט יהיה ראש הממשלה.

בקבוצות הוואצאפ של תומכיה הגדולים, של האנשים שעומדים מאחוריה במשך שנים, החלה נטישה והפעילות בהן הופסקה. תומכיה הקרובים נוטשים אותה. במקביל היא מקבלת במקביל הצעה מביבי להיות מס' 2 בליכוד. לא פלא אם כך שהיא עושה כל מאמץ להכשיל את הממשלה. כל פעם התירוץ אחר, אבל זה די ברור, איילת ממש לא רוצה את הממשלה הזו.

הפיתרון שעולה כרגע ביש עתיד ובגוש השמאל הוא להסתמך על קולות "הרשימה המשותפת".

כאן נשאלת השאלה: האם סער ובנט  יסכימו לממשלה כזו? כנראה שכן. האם אלקין ושאר חברי "תקווה חדשה" איילת שקד ושאר חברי ימינה הימניים יסכימו? מסופקני. אלקין, כבר הודיע שהוא לא מוכן.

אז ביום רביעי בלילה לפיד הודיע שעלה בידו להקים ממשלה. האם זה אומר שבמועד ההשבעה יהיה רוב לממשלה כזו? לא.

בין שני עולמות

לאורך כל מערכת הבחירות הזהיר ביבי שבנט מתכוון להקים ממשלת שמאל. אזהרה זו נראתה תמוהה במיוחד, בפרט לאור העובדה שבנט נחשב לימני מנתניהו.

סמוטריץ׳ אף הוא הבהיר שהוא נפרד מבנט מכיוון שהוא שוחח איתו ובנט לא היה מוכן להתחייב ללכת רק על ממשלת ימין.

"ימינה" הזהירה מפני הספינים של ביבי, מתן כהנא אמר לפני הבחירות לשאלתו של העיתונאי בועז גולן "אתה תהיה רקדן בלהקת בת- שבע לפני שנשב עם מרצ בממשלה". תומכי המפלגה הסבירו לכל מי שרצה לשמוע שבנט עובד בחוכמה על מנת לחלץ  מביבי תמיכה בעמדות ימין. בנט, כך הסבירו, יאיים על ביבי בהליכה לממשלת שמאל. ביבי יילחץ ויתן לבנט את כל אשר ירצה וכך תקום ממשלת ימין תמורת ממשלות השמאל שביבי הקים עד כה. בהמשך בנט נלחץ מהקמפיין נגדו וממש לפני הבחירות חתם בשידור על מסמך בו הוא מתחייב  שלפיד לא יהיה ראש ממשלה. 

ובכן, בועז לא נהיה רקדן, אבל בנט כנראה נהיה זגזגן. והשאלה היא מדוע.

התשובה היא קצרה. ככל הנראה שלש סיבות שונות הביאו את בנט לכך.

השנאה של ביבי לבנט היא לא חדשה. בנט היה מוחרם שנים בבלפור וביבי עשה כל שיכל, להשפיל אותו. הגיעה עת הנקמה. מה עם המצביעים? הם לא רלוונטים.

בנוסף, בשנים האחרונות נוצר מצב במדינה שלהיות חבר כנסת ושליח ציבור איננו תפקיד מספיק חשוב. צריך להיות שר.

עברו השנים ולאט לאט גם תפקיד שר איננו מספיק חשוב. עכשיו צריך להיות ראש הממשלה, או מינימום שר אוצר/ביטחון. כן, גם אם יש לך רק 7 מנדטים.

בנט היה שר הביטחון, שר האוצר הוא כנראה לא רוצה להיות. נשאר רק ראש הממשלה. מי שייתן את ראשות הממשלה, יקבל את בנט.

תשובות אלו עדיין לא מסבירות למה לבנט להתאבד פוליטית וכאן מגיעה התשובה השלישית.

לא חסרים אנשי ימין שערקו לשורות השמאל. סמוטריץ' האשים בכך השבוע את בנט. האשמה הקודמת של סמוטריץ' כלפי בנט הייתה שהוא מעוניין בממשלת שמאל, כך שאת בנט וכוונותיו הוא כנראה מכיר. זו גם הסיבה ההגיונית היחידה להתאבדות הפוליטית המפוארת שהוא עושה. כאשר רוב תומכיו  לא יחזרו אליו על פי הסקרים, זאת אולי התאבדות אבל יותר מסביר שזו לידה מחדש.

על שלשה פשעי הימין

יצחק שמיר היה ראש ממשלת ישראל מטעם הליכוד. הוא היה כמובן ימני, אך בדומה לביבי לא היה ימני מספיק. בשנת 1991 אולץ שמיר על ידי נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש (האב) להשתתף בוועידת מדריד ובהמשך אף לקיים שיחות דו צדדיות עם הפלסטינאים בוושינגטון.

השיחות, כמה מפתיע, לא הובילו לשום מקום. 

אבל סיעת "מולדת" שהייתה מפלגה שהיו חברים בה הן מהציונות הדתית והן חילונים (מי שמשווה למפלגת ימינה עושה זאת על אחריותו בלבד) וסיעת "התחיה" שהורכבה מפורשי הליכוד (למי שמשווה ל"תקווה חדשה" עושה זאת שוב על אחריותו האישית) הגיעו למסקנה שאסור לתמוך בממשלה שמקיימת שיחות עם פלסטינאים, פרשו מהקואליציה בעקבות מפלגת "צומת" והפילו את הממשלה. 

תוצאות הבחירות היו, עלייתו של רבין לשלטון, הסכמי אוסלו ואלפי פיגועים. אילו היו יודעים זאת אנשי הימין האמיתי, סביר להניח שלא היו חוזרים על טעות אומללה זו. הקורא הנבון מבין שמפלגות הימין לא יחזרו על טעות גורלית זו ובפעם הבאה יידעו לשמור על ממשלת ימין גם אם היא לא מושלמת. 

הקורא הנבון טועה כמובן. עוברות חולפות להן השנים ורגע המבחן מגיע לו ב-1999. ביבי מנסה להעביר תקציב ומי מכשיל אותו שוב בגלל אידיאולוגיות? "מולדת". היא מסכימה בתנאי שביבי יקרע את הסכם חברון מעל בימת הכנסת ויבטל את הסכמי אוסלו. ישראל הולכת לבחירות, אהוד ברק מנצח. בנס, הממשלה שלו מתפרקת לפני שהוא מספיק לחלק את ירושלים. הולכים שוב לבחירות לראשות הממשלה, שרון מנצח וההתנתקות. 

כאילו לא למדו כלום מלקחי העבר, מפלגות "ימינה" ו"תקווה חדשה" עושות כעת בדיוק אותו דבר.

אך בניגוד לקודמותיהן בימין, הן הולכות להקים ממשלה עם "רע"מ" "מרצ" ו"העבודה". דהיינו, הן מקימות ממשלה עם השמאל במקום ממשלת ימין. מעניין איזה אסון יקרה הפעם לימין אם הממשלה הזו תקום. לפחות, בנט, לפי איך שזה נראה עכשיו, יראה את הכנסת הבאה מבחוץ או מהצד השמאלי של המפה הפוליטית.

בית אבות לפוליטיקאים

חיים ויצמן היה אחד הדיפלומטים המרשימים שקמו בתנועה הציונית, וממנהיגיה. בדיוק בשל כך תפר לו בן גוריון שלא רצה תחרות על הנהגת המדינה את תפקיד נשיא המדינה.

וויצמן שחשב לתומו כי תהיה לו השפעה כלשהי על הנהגת המדינה, גילה להוותו כי לא לשם כך נבחר. ידועה האמירה המיוחסת לו כי המקום היחיד בו הממשלה מרשה לו לתחוב את אפו הוא הממחטה שלו. מעבר לכך ומעבר להיותו האזרח מספר אחת לא הייתה לו כל השפעה של ממש וכך זה נותר עד ימינו אנו.

למרות השפעתו האפסית של נשיא המדינה, מדובר בתפקיד נחשק, ככל הנראה בשל המשכורת הפנסיה ושאר התנאים הנלווים וכמובן התקציב שניתן לנשיא לקידום האג'נדות שלו.

מכיוון שאחד הדברים שמשכנעים את חברי הכנסת בהצביעם לנשיא הוא קידומם האישי הם נוטים להצביע לפוליטיקאים שהם מעדיפים שלא לראות אותם בכנסת  ע"מ שהם יקודמו במפלגתם.

בנוסף, בשל העובדה שחברי הכנסת הם הגוף הבוחר, לחברי כנסת שעמלו שנים על יצירת אהדה כלפיהם במשכן הכנסת יש יתרון מובנה. בשל כך ובשל העובדה שבדרך כלל הנשיא לא חוזר לכנסת זכה בית הנשיא לתואר המפוקפק "בית אבות לפוליטיקאים" שכזכור זה היה תפקידו מלכתחילה.

הפעם לא היה אף חבר כנסת שהתמודד על הנשיאות, אבל היה את יצחק (בוז'י) הרצוג יו"ר הסוכנות היהודית שהתמודד לתפקיד ובכך פינה את תפקיד יו"ר הסוכנות שהוא תפקיד רב עוצמה ועתיר ממון. הרצוג עשה גם חריש עמוק בקרב חברי הכנסת במשך שנים.

כשמצרפים לכך את העובדה שהנשיא שמעון פרס שהגיע מהצד השמאלי של המפה היה נשיא שהיה אהוד אף על הימין בניגוד לנשיא ראובן (רובי) ריבלין שנתפס כאחד שרוצה להרשים את השמאל הישראלי ובשל כך לא היה אהוד כלל בימין הישראלי, אפשר להבין יותר מדוע הימין הצביע להרצוג. חברי הכנסת הימניים העדיפו מישהו מהשמאל שיהיה בסדר ע"פ מישהו מהימין שעלול לנסות להרשים את השמאל.

כך זכה הרצוג בבחירות לנשיאות. למרים פרץ עם כל האהדה כלפיה בציבור הישראלי, לא היה באמת סיכוי.