שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת שלח לך.
ומה בפרשתנו?
הגמרא במסכת סוטה (ל"ד ע"א) מספרת שכאשר המרגלים עלו לארץ ישראל,
הם היו עשרה שסחבו על כתפם ובידיהם את פירות הארץ.
שמונה הרימו אשכול ענבים אחד,
ועוד שניים הרימו כל אחד תאנה ורימון.
מה קורה?
הלא הייתם שנים עשר מרגלים!
איך עשרה בלבד הרימו?
אומרת על כך הגמרא במסכת סוטה, שהמדובר הוא ביהושע וכלב שלא הסכימו בשום פנים ואופן לשאת משהו מפירות ארץ ישראל.
ושואלת הגמרא הקדושה: "ומדוע לא אספו השנים מפירות ארץ ישראל כרעיהם?
למה שלא היו מביאים ביחד "שסק" או "משמש" בכדי ש"החבר'ה" במדבר יראו אילו פירות מדהימים יש בארץ ישראל?"
אז הגמרא עונה שני תירוצים.
תירוץ ראשון, זה בגלל שהם היו חשובים מדאי, והם אמרו: "אנחנו לא ברמה של להרים פירות".
תירוץ שני, בגלל שהם ידעו שכל המטרה של הפירות הללו היא בכדי להגיע ולהוציא לעז על ארץ ישראל,
ולומר: "כשם שפירותיה גדולים ומשונים כל כך, כך בניה גדולים ומשונים כל כך, ובוודאי ינצחו אותנו במלחמה".
יהושע וכלב לא הסכימו להיות חלק מהחברה הרעה הזו!
הם לא הסכימו אפילו "רק לסחוב משמש",
כל אחד מהם אמר: "אני לא מוכן להיות האדם הזה שיש לו חלק ברשע!".
רבותי!
ישנם אנשים רבים, שבגלל חוסר נעימות,
או בגלל מחשבה שמשהו יקדם אותם לכיוון אחר,
הם מוכנים להיות חלק מחברה רעה,
הם מוכנים, לפחות כלפי חוץ, להיות האנשים שמצטרפים ומשתייכים לאותה מפלגת רשע ופשע.
יקירי!
טוב לא יצא מזה לעולם,
"הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו" (חולין מ"ד ע"ב), לימדו אותנו רבותינו זכרונם לברכה.
מה קרה לכל עשרת המרגלים?
עד היום הם לדראון עולם, ומצאו את מותם במדבר (במדבר יד, לז).
רק יהושע וכלב, השניים היחידים מבין כל שנים עשר האנשים הגדולים הללו, זכו והגיעו לארץ ישראל (שם שם, לח, יהושע יד, ו),
הקימו כאן בתים וזכו ובניהם, לדורי דורות, נמצאים כאן ומיישבים את הארץ.
הכח האמיתי הוא להתרחק מהחברה הרעה,
לעמוד בדעות האמתיות שלך,
לא להתייחס לעמדת מיעוט,
אלא לומר: "אם זו האמת, אני הולך אחריה ודבק בה באש ובמים,
"בין אם יהיו שיאהבו זאת, ובין אם יהיו כאלה שירימו גבה, ולא משנה לאיזה גובה".
ברכת שבת שלום ומבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ ומה לא?…
וברוכים תהיו!
