המשפיע הגר"א בידרמן סיפר השבוע סיפור מדהים שאירע בשבוע שעבר יום ג' לפר' בלק וכפי ששמע ממקור ראשון מבעלי המעשה, המשפחה הירושלמית משפחת פערל הידועה כמכנסת אורחים לכל דכפין בכל מצב ואופן.
והנה, סיפר ר' מיילך אם המשפחה נוהגת שלעולם לא תנעל הדלת בפני כל מבקש טובתם או מאכל ומשתה , ומכיוון שכן ישנם כמה קשיי יום המנצלים זאת (מחוסר ברירה ) להתארח אצלם ככל העולה על רוחם תמיד היא מזרזת את בני הבית, ומקפדת על כך.
באותו יום שלישי בשבוע, חזרה האם לביתה בערב – אחרי יום שלם בו הוצרכה לשהות מחוץ לעיר, כשהיא יגעה ועייפה מטלטולי הדרכים וכו', ובקושי החזיקה עצמה מלכת לישון כדי לקבל את פני בניה הבחורים כשהם חוזרים מהישיבה, לקראת השעה 22:00 בלילה.
כשכבר כמעט נפלה מאפיסת הכוחות למעמקי שינת הליל , והנה… נשמעו דפיקות על הדלת, בניה ובנותיה אשר היו בבית הציצו מבעד ל 'קוקר' ו'הכריזו' כי לאחורי הדלת עומדת 'די ווייבעלע' (האשה הידועה ) שהיא מרת לב, שבורה ורצוצה הנוהגת מידי פעם לבוא אליהם לסעוד סעודותיה, בניה החלו לדבר על לב אמם שהפעם מותר לה לוותר ולא לפתוח הדלת, ראי נא אימנו כמה אפסו כוחותייך, שערי בנפשך כאילו עדיין הינך שרויה מחוץ לעיר, וכי גם אז היה סיפק בידך לפתוח לה הדלת… מה גם שהאשה הלזו איננה מסתפקת במה שמגישים לה לאכול אלא בכל פעם יש לה דרישות משלה , והרי אין לנו כעת בבית את כל מה שהיא תבקש, וכו'.
אך היא בשלה , ואדרבה, ניצלה את ההזדמנות לשנן בפני בניה ובנותיה את הכלל אשר נאמר בביתם פעמים רבות עד אין מספר 'מה שעושים, עושים עבור עצמנו', לעולם אל תמנעו עצמכם מלקבל בסבר פנים יפות כל מי ומי שנוקש על הדלת, ולא עוד, אלא שבזה הקב"ה מראה לנו שהוא אוהב אותנו , שהוא שולח לנו עתה , ודייקא 'עתה', את ה'ווייבעלע' לזכות אותנו לטוב לנו כל הימים…
האם הוסיפה, אני אפתח הדלת, ואם אתם מרחמים עלי, אתם יכולים לעזור לי לארח אותה… וכך היה , הדלת נפתחה לרווחה, והאשה נכנסה והתישבה בשמחה רבה סמוך לשולחן כשהיא אוכלת וסועדת לבה, ולאחמ"כ גם בקשה לקחת עמה מיני מאכל לצורך ארוחת הבוקר של מחר , ובצאתה מהבית פתחה פיה בשיר וברכה , וכו' וכו ' כיד ה ' הטובה עליה, וקיימו בה מצוות לוייה גם כן, ושלום על ישראל .
סוף סוף התכוננו כל בני הבית לשינת הלילה, האם שלחה אם הבנים את בתה בת ה-10 לשכב על מיטת האב (מאחר שהוא שוהה כעת בחו"ל), תוך כדי דיבור חוזרת הבת כשהיא חיוורת כסיד, וזועקת בקול ניחר – נחש … נחש … ראיתי נחש גדול בחדר השינה, אמרה לה האם , זה לא נחש, אולי לטאה , אולי עכבר, אבל היא זועקת בפחד ובעתה ברתת וזיע , נחש… נחש … שאלה אותה האם , מנין לך מה זה נחש, אמרה הבת, מהתמונות שבספרי הילדים…
מיד החלה האם להרגיע אותה ושלחה את בנה בן ה-12 לראות מה נעשה בחדר, והוא חזר ג"כ מפוזר ומבוהל – וזעק, נחש ענק ענק, בשלוות הנפש ציוותה על בנה לסגור הדלת ולסתום את החריצים במגבת,
המשפחה הזמינה לביתה 'לוכד 'נחשים' שמצא נחש ארסי מסוכן ביותר שהיה על מיטת האם וארכו היה כאורך המיטה.
אז הבינו כל בני הבית את האמרה 'מה שעושים, עושים עבור עצמנו' כי אילו לא היו פותחים את הדלת לאותה אשה הרי שבאותה שעה שהנחש הארסי והמסוכן שוטט בחדר ועלה על המיטה הייתה האם שקועה בתרדמתה על מיטתה ולא קשה לתאר ולהעריך מה היה עולה אז בגורלה…
ללמדנו, סיים ר' מיילך, כי אפילו בשעה שמלאך המוות כבר מוכן ומזומן לעשות את שלו רח"ל אזי פודה ה ' נפש עבדו על ידי ששולח להם עני להאכילו, וצדקה תציל ממוות …
ר' מיילך הוסיף כי מעשה זה צריך ללמוד ולשנן 'שניים מקרא ואחד תרגום', ללמוד את הסיפור הזה ולחזור עליו עד שיחקק בעצמות.
אתם רואים מזה ניסים
תציינו האם התמונה קשורה לכתבה או לא
צדקה תציל ממות…אשריכם ישראל
וווווואווו איזה צמרמורת, מי שעושה מצווה רק מרויח למרות הקושי לעיתים….
צדקה תציל ממות