יום הכיפורים על פי פסקי מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל

ערב יום הכיפורים

א. יש להקפיד על מנהג ה"כפרות", ולעשותו דוקא בתרנגולים. אמנם אם יש חששות כשרותיים הרי בודאי יעשו בדגים, ואפ' במעות (תר"ה). אכן במידת האפשר יש לשמור על המנהג. (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל). זמן עשייתו בעיוכ"פ וגם בעשרת ימי תשובה.

ב. ערב יוהכ"פ נוהגים לעשותו קצת כמו יום טוב. אין אומרים בסליחות ובתפילות היום תחנון ולמנצח, מזמור לתודה ואבינו מלכנו (תר"ד). ויש הולכים על הקברים ומרבים בצדקה (תר"ה).

ג. מצוה להרבות באכילה בערב יום הכיפורים. יש אומרים שאף חולה שאינו מתענה, מצווה בזה. בסעודה ראשונה שאוכלים לפני הצהרים מצוה לאכול דגים (מט"א), כמו"כ נהגו לאכול אז בשר עוף, וכן בסעודה המפסקת נהגו בבשר עוף (תר"ח סקט"ז). במט"א כתב שאם אין לו בשר עוף יוכל לאכול בשר בהמה וכן משמע במ"ב תר"ד. מצוה לקבל את יום הכיפורים זמן מסויים לפני השקיעה (תרח).

ד. מצוה לטבול במקוה בערב יום הכיפורים, ויעשה כן החל משעה אחת קודם חצות. והיות והטבילה נעשית משום תשובה, רצוי לטבול שלוש פעמים (תר"ו סקכ"א ותקפ"א סקכ"ו).

ה. בתפילת המנחה אומרים וידוי ו"על חטא" (תר"ז). אם משסיים תפילתו נזכר שלא אמר "המלך הקדוש", חוזר על תפילת הלחש, אולם אין צריך להתוודות שנית (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

הכנת והדלקת נרות

א. יש להדליק "נר חיים" עבור כל איש נשוי (ולא אשה), וצריך שידלק עד סוף החג (תר"י סק"י).

ב. בנוסף לכך שמדליקים "נר נשמה" עבור הנפטרים (תר"י). הזקוק להדליק על אביו ועל אמו, די לו בנר אחד בלבד (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

ג. כבו נרות אלו במשך יום הכיפורים, אסור לומר לגוי שידליקם. זה שכבה "נר חיים" שלו, יחזור וידליקנו במוצאי יום כיפור (תר"י).

ד. האשה מדליקה נרות ליום הכיפורים, ומברכת "להדליק נר של יום הכיפורים". בנוסף לכך, מברכת גם שהחיינו (ובבית הכנסת לא תברך שנית). את הברכות תאמר אחר ההדלקה וכמו בכל שבת (תר"י).

ה. היות ויוצאים מן הבית בעריוכ"פ בשעה מוקדמת, יש להדליק נרות גדולים, שיוכלו להנות מאורם בחזרתם מבית הכנסת.

ו. מלבד הנרות הנ"ל, רצוי להכין נר שידלק עד מוצאי יוהכ"פ לקיים ההלכה להבדיל על "נר ששבת" (תרכ"ד).

ז. ראוי להחמיר להתוודות קודם חשיכה, וכן נהגו שאומרים אז "תפילה זכה" (תר"ז סק"א). את קטעי ה"וידוי" הנכללים ב"תפילה זכה", יש לומר בעמידה (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

חולים לענין אכילה ביום הכיפורים

א. יולדת עד שלושה ימים מהלידה אינה מתענה כלל בשום פנים. ובארבעת הימים הבאים תאכל "לשיעורין" (כשהיולדת או יודעי דבר אומרים שמסוגלת להתענות, יש חילוקי דינים) (משנ"ב תרי"ז).

ב. חולה שיש בו סכנה אוכל ושותה מיד ואי"צ לדחות אכילתו. אדם בריא שחייב לאכול למנוע מצב סכנה, יאכל רק בשעה שמוכרח (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

ג. אדם שחייב לשתות, אם יוכל, יפגום את המשקה. היתרי אכילה ושתיה, פעמים שניתנו "לשיעורין", ופעמים שניתנו בלא הגבלה. באופן כללי, אין הוראות מדויקות עבור חולים, ובכל מקרה יש להתייעץ עם רופא ולשאול שאלת חכם. מותר למדוד ולשקול ביוהכ"פ, כדי לדעת את ה"שיעורים" (ע"פ מ"ב ש"ז ד').

ד. ה"שיעורים" לחולים מוערכים ע"פ הנפח ולא ע"פ המשקל. במאכלים השיעור הוא 30 סמ"ק בהפסקה של 9 דקות. השיעור במשקאות (בממוצע) הוא 40 סמ"ק כל 9 דקות (ויש מחמירים 33.5 סמ"ק). מאכל ומשקה אין מצטרפים, הלכך רשאי לאכול ולשתות בזה אחר זה.

חולה שהנהגת השיעורים הנ"ל אין בה פתרון ביחס אליו, ישאל לחכם כיצד לנהוג, כי ישנו חישוב שיעורים קל יותר עבור מקרים קשים.

ה. חולה שאינו מתענה, רשאי לעלות לתורה בשחרית, אל במנחה לכתחילה אין קוראים אותו. וכן לא ישמש כשליח ציבור. במקום שאין שליח צבור אחר – רשאי (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

ו. חולים וקטנים האוכלים ביוהכ"פ, אינם מקדשים על היין. בברכת המזון אומרים יעלה ויבא. סיים ברכת ירושלים ונזכר שלא אמר, ממשיך כדרכו. (תרי"ח י' ומ"ב).

רחיצה

א. חולה הזקוק לכך, אין לו איסור רחיצה ביום הכפורים (אמנם קיימות כמובן מגבלות מפאת איסורי שבת) (תרי"ג ט').

ב. נוטל אדם ידיו שחרית שלוש פעמים כדרכו. אכן יטול רק את האצבעות, היינו גם את העצם המקשר האצבעות עם היד, ולא את כל כף היד. (תרי"ג ב'). (אינו צריך להתאמץ מאד – בשם החזו"א). כהן העולה לדוכן, נוטל את כל כפות הידיים (סק"ז), וכן ינהג חולה שנוטל ידיו לאכילה (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

ג. נגע אדם באצבעו במקום מכוסה, הרי טרם שמוציא מפיו דבר תורה תפילה וקדושה, ירחץ את היד. ואף כאן הכוונה היא לרחיצת האצבעות, ורק של אותה יד שנגעה בלבד. נגע ברפש, ירחץ את המקום המלוכלך בלבד (סק"ו).

ד. הנפנה לנקביו נוטל אצבעות שתי ידיו לתפילת שמונה עשרה, יש אומרים שחיוב נטילה זה, אמור לא רק ביחס לתפילת שמונה עשרה, אלא גם ביחס לשאר דברי תורה וקדושה. וכדי לצאת ידי דעה זו, טוב שהנפנה לנקביו יגע במקום מכוסה, ואז יוכל ליטול ידיו, (סק"ד).

ה. בכל השנה נוטל אדם ידיו לתפילת שמונה עשרה, גם כאשר לא ידוע לו שנטמאו, וזאת כיון שאין הידיים שמורות. אבל ביום הכיפורים אין היתר לעשות כן, ויתפלל בלא נטילה. (סק"ה)

ו. רבים נוהגים במשך השנה, שאחר עשיית הצרכים נוטלים ידיהם שלוש פעמים. אך ביום הכיפורים יקפידו שלא ליטול יותר מפעם אחת (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

נעילת מנעלים

א. נעלי עור, על אף שאסורות בנעילה, מ"מ אינן מוקצה ביוהכ"פ, כי ראויות הן להליכה במקום בוץ (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

ב. בדבר נעילת נעלי גומי וכדו', הרי ככל שהסוליה דקה ומרגישים את הקרקע יותר מבחינת עינוי יום הכיפורים הרי זה יותר מהודר. (תרי"ד סק"ה).

ילדים

א. יש להקפיד בילדים החל מגיל חינוך (בערך כבן שש), שלא ינעלו נעלי עור. (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

ב. אפשר להקל ביחס לרחיצת ידיהם ופניהם של ילדם קטנים, כיון שהרחיצה אינה להנאה, אלא רק לצורך. (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

ג. בדבר ילדים לענין אכילה ושתיה, לפני גיל 9 אין להקפיד כלל. החל מגיל תשע יש לנהוג "תענית שעות" (תרט"ז ב') המנהג הנפוץ ששנה או שנתיים לפני שנכנסים למצוות, מרגילים את הילד להתענות באופן חלקי, היינו שמאחרים במידת מה את זמן ארוחתו (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

מדיני התפלות

א. כשאומר הש"ץ "כל נדרי", יאמר עמו הציבור בלחש (תרי"ט סק"ב). יש להקשיב היטב לברכות התורה וההפטרה (ולחזרת הש"ץ), ויקפיד לענות אמן, כי עי"ז יעלו לו לחובת "מאה ברכות" (מ"ו סקי"ד).

ב. ביום הכיפורים מותר לבקש בקשות (מט"א). דע שהטעם שפורסים מגבת ב"כורעים", הוא כדי למנוע שפניו לא יגעו ברצפה (תרכא סקיד).

הוידוי

א. אותם האומרים תמיד "יהיו לרצון" לפני "אלוקי נצור", יאמרו "יהיו לרצון" לפני הוידוי, כ"כ המשנ"ב (תר"ז סקט"ז). אולם רבים נהגו ע"פ הגר"א שלא לומר "יהיו לרצון" טרם הוידוי, ורק כשצריכים לומר איזו עניה כגון "קדוש" שבקדושה, אומרים מקודם "יהיו לרצון" (ע"פ לוח א"י).

ב. אין לדבר באמצע הוידוי (כגון ב"אשמנו" וב"על חטא"), גם לא בוידוי הנאמר בחזרת הש"ץ. אכן עונים את העניות העיקריות כמו אלו שבקדיש וקדושה (תר"ז סקי"א).

ג. נכון לפרט חטאים אישיים באמירת "על חטא", ולא די בפירוט הנדפס ע"פ סדר הא"ב (תר"ז ב').

ד. יש לומר הוידוי בעמידה, ולא להשען על איזה דבר וזאת החל מ"תבוא לפניך תפילתנו" עד אחרי סיום הקטע של "ועל חטאים שאנו חייבים עליהם מיתות בי"ד" (תר"ז ג').

ה. עוונות שכבר התוודה עליהם בשנים שעברו, רצוי שיחזור ויתודה עליהם שוב, שנאמר "חטאתי נגדי תמיד". אף זה שלקח ממון חברו והחזירו, הרי זה מתודה לעולם, אכן אם לא עשה "מעשה" רק העליבו בדברים וכדו', כיון שביקש מחילה והתוודה פעם אחת, שוב אינו צריך, שהרי כבר נתפייס (סקי"ג).

ו. עבירה שבין אדם לחברו, אינה נמחלת ע"י תשובה גרידא, עד שימחל לו חברו. לפני יוהכ"פ ישתדל לפייס את חברו. אם לא נתפייס ינסה כמה פעמים (ראה פרטים בשו"ע תרו). וזה שנתבקש למחול לא יהא אכזרי מלמחול. ואמרו חז"ל "המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו". שאם לא ירצה למחול, גם לו לא ימחלו (סק"ח).

קידוש לבנה

א. כתב הרמ"א (תכ"ו): אין מקדשין הלבנה… קודם יום הכיפורים (כי מאוימים מכח הדין ואין שרויים בשמחה), ובמוצאי יוהכ"פ מקדשים. והביא הביה"ל שי"א שרצוי להקדים לומר קידוש לבנה עוד לפני יום הכיפורים. יוכל לעשות "קידוש לבנה" במוצאי יום הכיפורים אף שעדיין לא טעם מאומה (לא כבמוצאי תשעה באב). (תכ"ו סקי"א וביה"ל).

ב. ההולך בגרביים בלא נעליים, לא יאמר קידוש לבנה עד שינעל מנעליו, וכן הדין בנועל נעלי גומי בלויות או נעלי בית. אך מי שנועל נעלי גומי תקינות, רשאי לומר קידוש לבנה, וא"צ להחליפם (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

ג. טעה בתפילת ערבית ואמר "המלך המשפט", אינו חוזר (מ"ב קי"ח), וכן הדין באמר "המלך הקדוש" (באה"ט).

הבדלה

א. אשה שלא התפללה תפילת ערבית ועושה מלאכה טרם הבדלה, תאמר "ברוך המבדיל" וכו'. י"א שאיסורי יום הכיפורים (שתיית מים, רחיצה וכו') נמשכים עד ההבדלה. אמנם במצב דוחק – כגון שצמא מאד – רשאי אדם להקל בהם אחר שאומר "אתה חוננתנו" בערבית, או "ברוך המבדיל" וכו'. (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

ב. נוסח ההבדלה במוצאי יוה"כ: בפה"ג, ב"מ האש, המבדיל וכו' (ואין מברכים על הבשמים) (תרכ"ד). אשה המבדלת לא תברך על הנר. (סוף רצ"ו).

ג. בהבדלה של מוצאי יוהכ"פ מברכים "מאורי האש", רק עלנר שהיה דולק מערב יוהכ"פ, ולכן יש להכין נר למטרה זו וכנזכר לעיל. מי שאין לו "נר ששבת" רשאי להדליק נר מאש הכיריים שהודלקה עוד בערב יוהכ"פ (או מה"נר חיים") ולברך על אותו הנר (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, ועיין בבה"ל סימן תרכ,ד), ויש לצרף נר נוסף.

ד. המבדיל יראה לסלק מיני מאפה מעל השולחן. ואם הניחם שם, עכ"פ יכסה אותם. יברך אדם ברכה אחרונה על כוס ההבדלה, ואם לא בירך, והתחיל סעודת פת, יכוון בברכת המזון לפטור את יין ההבדלה (רצ"ט ט', סקכ"ט).

ה. למחרת יוהכ"פ משכימים לבית הכנסת (תרכ"ד סקי"ד).

(מתוך יתד נאמן)