למה השנה הזאת שייכת דווקא לזמרים החדשים? // ישראל כהן בטור אישי

בשנה כזאת לא באמת אפשרי לתת מסקנה מוזיקלית וזה מרגיש לי כמו לשלוח תלמיד לטסט כשהוא אינו מוכן (בכל זאת גנים של מורה נהיגה).

שנת תשפ״א התאפיינה בעיקר בכמות לא רגילה של שירים ובמיוחד לקראת סופה הרשימה הלכה והתארכה, זמרים אנונימים מפתיעים לצד זמרי קאמבק, היו לנו גם זמרי חתונות שניסו לנפץ את המיתוס ולהסביר שהם שווים יותר… ובעיקר הרבה שירים.

כשאתם מקבלים כמות לא סבירה של מנות אל השולחן, סביר להניח שלא תוכלו לשים את האצבע על המנה המנצחת. לא תוכלו לדייק בהשוואה בסוף הארוחה, כך בדיוק חשים באולפנים ובחדרי העריכות – נון סטופ של חומר חדש ולא פשוט לעיכול.

אבל הנקודה שבאתי הפעם לשים עליה דגש, היא לא שיר מסויים, גם לא לגלות לכם מי יהיה שיר השנה, אלא דווקא במגמה שנגעתי בה קודם; מעבר לשירים הרבים מסתתרים זמרים חדשים, חלקם מצויינים, עם בחירות שירים מעולות.

ביניהם בלטו השנה, מוטי ווייס, אסף הרוש ומשה קליין ואכמ״ל, הזמרים החדשים הם אימת הדין של הזמרים הותיקים, הם דור העתיד אם רק ימשיכו בדרכם – להביא לנו מוזיקה נפלאה, עם מילים טובות, לחן נוגע ועיבוד מדויק וכך אולי לרסק את תקרת הזכוכית.

בעיני, הזמרים החדשים הם הסיכום האמיתי של תשפ״א.

הלוואי שתבוא עלינו שנת מוזיקה טובה וקצת יותר מדויקת, בכל זאת, מגיע לנו לכתוב טורי סוף שנה קצת יותר בקלות(;

הכותב מגיש את תכנית המוזיקה ״מתגלגלים בדרכים״ ברדיו ׳קול ברמה׳ וב׳קול פליי׳