יו"ר מפלגת נעם, חה"כ אבי מעוז (הציונות הדתית) הגיש היום (א') באמצעות עו"ד אמנון לורך עתירה לבג"צ כנגד יו"ר הכנסת חה"כ מיקי לוי וכנגד יו"ר ועדת הכנסת חה"כ ניר אורבך. בעתירה מבקש חה"כ מעוז כי בית המשפט העליון יורה על הוצאת רפורמת הכשרות של השר מתן כהנא מחוק התכנית הכלכלית (חוק ההסדרים), והעברתה להליך חקיקה רגיל.
בעתירה שהוגשה בידי עו"ד אמנון לורך, ממשרד יגאל ארנון ושות' מצביע עו"ד לורך על שרשרת מחדלים בהליך הבאת החוק לקריאה ראשונה ולדיוני ועדת הכנסת, על חוסר התאמת רפורמת הכשרות לחוק התכני הכלכלית (חוק ההסדרים) ועל קשיים חוקתיים ומשפטיים לקדם את רפורמת הכשרות שלא בהליך חקיקה רגיל. בעתירה מבקש חה"כ מעוז מבימ"ש להוציא צו על תנאי וכן להורות על ביטולה של החלטת וועדת הכנסת אשר העבירה את המשך הליך החקיקה לדיונים בוועדה למיזמי תשתית לאומיים מיוחדים ושירותי דת יהודיים.
בין השאר נכתב בעתירה כי נחצה קו פרשת מים בשימוש בחוק התכנית הכלכלית לקידום רפורמת הכשרות "הכללתה של הרפורמה במסגרת חוק התכנית הכלכלית היא בניגוד מוחלט לעמדתה המשפטית וקביעתה העובדתית של היועצת המשפטית לכנסת, אשר קבעה כי לרפורמה המוצעת "אין קשר לתקציב ולא ברור מדוע נכלל בחוק ההסדרים". דומה כי בקידום הרפורמה תחת מטריית חוק התכנית הכלכלית נחצה קו פרשת המים באשר לשימוש לרעה בכלי חקיקה זה, באופן המצדיק את התערבותו השיפוטית של בית המשפט הנכבד. לפנינו מקרה מובהק של הליך חקיקה פסול, שלגביו לא ניתן עוד להצדיק שימוש מלאכותי בחוק התכנית הכלכלית, כמעין בור ספיגה שאין לו תחתית", כותב עו"ד לורך בעתירה.
עוד נטען בעתירה כי חוק התוכנית הכלכלית אינו המתאים לקידום הרפורמה "חוק התוכנית הכלכלית, אינו יכול לשמש אכסניה, על מנת לקדם רפורמה מהותית, בוודאי כזו הטומנת בחובה סוגיות ערכיות וציבוריות ראשונות במעלה – סוגיות הנוגעות לזהות המדינה ולזכויות היסוד של אזרחיה, וכל זאת ללא כל זיקה או השפעה ולו הקלושים ביותר לתקציב המדינה שעל המדוכה. כשם שלא יעלה על הדעת שהכנסת תקדם ותעביר רפורמות חקיקתיות בדיני העונשין, דיני החוזים, בחוקי היסוד וכיוצא באלו, כיד הדמיון הטובה, במסגרת חוק התכנית הכלכלית – כך לא סביר כי הכנסת תחוקק רפורמה כגון דא, אשר אינה קשורה ולו כזית, לתקציב ולהשגת יעדיו. על אחת כמה וכמה, בשעה שמדובר בשינוי חקיקה וברפורמה בעלת השלכות רוחב, אשר יש בה כדי לשנות ולהשפיע על סוגיות ערכיות ולאומיות", נכתב.
עו"ד לורך, ציין כי החלטת וועדת הכנסת נוגעת בחוסר סבירות קיצונית וכן מביאה לזילות החקיקה והכנסת "חמור מכך, הגשת הצעת החוק נעשתה תוך כדי ניהול הליך מזורז, תוך דריסת הנחיות היועץ המשפטי בממשלה הנוגעות לחובת הפרסום לציבור של הליכי חקיקה ביוזמת הממשלה, ובניגוד מוחלט לעמדת היועצת המשפטית של הכנסת שהביעה את עמדתה המפורשת לפיה יש להוציא את הרפורמה מחוק התכנית הכלכלית, ולהסדירה בהליך חקיקה נפרד. החלטת ועדת הכנסת נגועה בחוסר סבירות קיצונית גם משום שהתקבלה בחלל ריק ללא קריטריונים ברורים, שוויוניים וסבירים באשר לאופן הכללת דברי החקיקה בחוק תכנית כלכלית, בשים לב לתכלית החוק ומטרתו העולה מלשונו, ולזיקה ויחסי הגומלין הנדרשים ליעדי התקציב. איגוד נושאים כה רבים בחוק אחד (ביניהם נושאים מהותיים ועקרוניים), בזמן כה קצר, מביא לזילות החקיקה והכנסת, לתקלות וטעויות, לפגיעה בזכות הציבור להביע את דעתו, ולהשטחת רמת הדיון באופן שעשוי לפגוע בזכויות הפרט", ציין עו"ד לורך.
בעתירה מכנה עו"ד לורך את התרחבות חוק ההסדרים כ-"התרחבות מפלצתית", ומצביע על הגידול בחוק ההסדרים במהלך השנים "השימוש הראשון ב"חוק ההסדרים" נוצר בשנת 1985. הצעת החוק התפרסה על פני 18 עמודים והכילה קצת יותר ממאה סעיפים וסעיפי משנה (לא למותר לציין שסעיפים אלו עסקו בעניינים תקציביים מובהקים, ונועדו כאמור לייצוב המשק והוצאתו מהמשבר החריף בו היה שרוי). בשנת התקציב 1997 השתרע החוק על פני 30 עמודים, והכיל 386 סעיפים וסעיפי משנה. בשנת התקציב 2003 השתרע כבר החוק על פני 70 עמודים והכיל 576 סעיפים וסעיפי משנה. כעבור 36 שנה, הצעת החוק במתכונתה הנוכחית, אוחזת בלא פחות מ-547 עמודים (!), המכילים אלפי סעיפים וסעיפי משנה (פי כ 36.). התרחבות "המפלצתית" של השימוש בחוק התכנית הכלכלית, באה לידי ביטוי לא רק בפן הכמותי שעניינו בהתרחבות מספר דברי החקיקה שנכללים בחוק, אורכם ומורכבותם, אלא גם בפן האיכותי – קרי, התרופפות הזיקה המהותית הנדרשת בין דברי החקיקה הנכללים בחוק, לבין התקציב השנתי המוצע ויעדיו, עד כדי איונה וניתוקה המוחלט של אותה זיקה."
לסיום נכתב בעתירה כי "הליך חקיקה ראוי, נכון, שוויוני, פומבי ושקוף הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה. אין המדובר בעניין פרוצדורלי גרידא. הפרת האיזון בין הממשלה לבין הכנסת, תוך מתן כח בלתי מוגבל לממשלה, עשויה להפוך הכנסת לחותמת גומי, ובכך לדרוס כל דעה נוגדת על כל המשתמע מכך. אם מקרה זה אינו המקרה המחייב להציב גבול ברור: "עצור", הרי מהירות ההחלקה במדרון תואץ, על כל הסכנות שיש בכך למרקם העדין ממנו מורכבת החברה בישראל."
