הלך לבית עולמו הרב אליהו עקיבא קאופמן זצ"ל, סופר ועיתונאי, רב ומחזיר בתשובה, והוא בן 63 בפטירתו.
הרב קאופמן נולד בעיר הושי שברומניה ביום כ"ה אלול תשי"ח, בשנת תשכ"ד בהיותו בן 6 עלו הוריו עמו לארץ והתגוררו בשכונת רמת אליהו בראשון לציון, בה שוכנו באותה העת עולי רומניה לצד עולי מרוקו.
למד בביה"ס היסודי "איתמר" ולאחר מכן בביה"ס התיכוני "המקיף" ברמלה שם הפך עם השנים ליו"ר מועצת התלמידים בביה"ס וליו"ר מועצת התלמידים הארצית של כלל התיכונים, באותם שנים הוא הקים את חוג הנוער של תנועת השמאל "מוקד" – "חוג הנוער השמאלי הפתוח" (מה שהפך לימים לתנועת "נוער מרצ"), אנקדוטה מעניינת היא שכל תשעת מייסדי החוג מהעיר ראשון לציון חזרו בתשובה בהמשך חייהם, ביניהם הרב עופר שלמה גיסין.
בראשית שנות ה-80 היה פעיל בתנועת "הפנתרים השחורים" במפלגת "חד"ש", אח"כ למד היסטוריה של עם ישראל, סוציולוגיה ומדע המדינה באוניברסיטת חיפה שם סיים בהצטיינות תואר ראשון והיה מראשי אגודת הסטודנטים באוניברסיטה בעבודת הגמר שלו במדע המדינה טען כי התנועה הציונית היא הבוגדנית מכל התנועות הלאומיות ביהדות ואילו התפיסה החרדית היא היהדות האמיתית, עבודה זו זכתה לציון 100% ע"י פרופסור דן ויטוריו סגרה-אבני שהיה מרצה באוניברסיטת חיפה. תואר שני סיים באוניברסיטת תל-אביב בסובייטולוגיה, באותם הימים שברית המועצות הייתה קיימת עדיין.
במחצית השנייה של שנות ה- 80 של המאה ה-20 הפיק קאופמן ערבי ראיונות יוקרתיים באוניברסיטת ת"א ובמועדוניה, ובמקביל היה בבעלותו עיתון עצמאי באזור סביון, גני תיקווה, קריית אונו – קיראון, יהוד, ראש העין אור יהודה, נווה מונסון ובית דגן. כמו כן עבד אליהו בעיתון "מעריב", ככתב.
לאורך כל אותן שנים התלבט קאופמן בעניין החזרה בתשובה, ומשנת 1983 ועד שנת 1989 קיננו בליבו הרהורי תשובה עד שבקיץ תשמ"ט, באמצע מסע עסקים בתאילנד, חזר למקורותיו בארץ רחוקה זו. אח"כ חזר לארה"ק, המשיך מיד אח"כ ללונדון הבריטית ולמד שנתיים – עד שנת תשנ"א שם גם פגש את מורו ורבו הגה"צ רבי שמעלקא פינטער זצ"ל, בישיבת "עוד יוסף חי" בשכונת "הנדון".
בשנת תשנ"ב שב הרב אליהו קאופמן לארץ הקודש, נישא והחל לעבוד בעיתונות החרדית – ב"יתד נאמן" (כעורך לילה), ואח"כ ב"מחנה החרדי" של חסידי בעלזא ובשבועון "יום השישי". במסגרת עבדותו העיתונאית – חרדית חשף את פרשת "קמרה אובסקורה" במסגרתה הועמד ח"כ לשעבר ממר"צ – דדי צוקר בפני דיון של "ועדת האתיקה" בכנסת.
הרב אליהו קאופמן לחם – בשנות ה-90 של המאה ה-20 ,מראשית פרוץ פרשת חטיפת ילדי תימן והמזרח, לצד הרב עוזי משולם (אותו הכיר עוד מיהוד) והיה הכתב הדתי והחרדי היחיד שיצא אז להגנתו בעיתון "המחנה החרדי", בימיו האחרונים מסר הרב עוזי משולם לבנו עמי משולם ולמקורביו כי הרב קאופמן הוא איש התקשורת היחיד שאפשר לסמוך עליו בנושא גניבת הילדים.
אליהו קאופמן היה העיתונאי הדתי והחרדי הראשון שנפגש (בשנת 1995) עם בכיר באש"ף, הגנרל נאסר יוסוף בעזה, מטעם עיתון "יום השישי", בשבוע שלפני רצח יצחק רבין.
בשנת תשנ"ז פרש הרב קאופמן מהפוליטיקה ומהעיתונות החרדית, באותה שנה התמסר ללימודי התורה בכולל "אהבת שלום" של הגר"י הלל שליט"א.
בשנת תשנ"ט יצא לרומניה ושם שהה כשש שנים, והקים קהילה עצמאית בשם "אהל שרה" שהורכבה מישראלים ותושבים יהודים מקומיים, ויסד שם – לראשונה מזה חמישים שנה – יסודות אורתודוכסיים, הקים מערכת כשרות ושחיטה עצמאית.
עשרות בעלי תשובה מקרב הישראלים, הסטודנטים הישראלים ויהודים מקומיים יצאו משם מידי שנה בשנה, לקהילות החרדיות בעולם ולארה"ק. בארץ זו הוא לחם כנגד ניסיון לייסד שם – ע"י רבנים מפוקפקים וע"י הקהילה המקומית או ארגונים אחרים (במסווה דתי), כשרויות מפוקפקות של מחללי שבת ו/או גיורי סרק. כמו כן הצליח להציל – בעזרת הגר"ד שמידל שליט"א יו"ר "אתרא קדישא" – את קברי ישראל ממכירה סיטונית לשוק הנדל"ן הרומני.
עד סוף חייו היה הרב קאופמן פעיל ברומניה – למרות שהעתיק את מגוריו משם, ושימש כתובת לכל יהודי באשר לכשרות בארץ זו.
כמו כן הרב קאופמן כתב טור פובליציסטי בעיתון "העדה" ביטאונה של ה"עדה החרדית", משנת תשס"ד ועד שנת תשע"ב.
בדעותיו הוא אחז בשיטת "העדה החרדית" ו"נטורי קרתא", הוא עמד בקשרים עם מנהיגי ציבור ערבים במטרה לפעול לשלום.
היה מקורב לכ"ק אדמו"ר מוואסלוי שליט"א והיה מרבה לפקוד את חצר החסידות בתל-אביב ובבני-ברק.
בחייו הוציא הרב קאופמן שלשה ספרים: הראשון "צדיק כתמר יפרח" על רבו הגה"צ רבי שמואל פינטר זצ"ל, בספר זה הוא גולל גם את גרסתו לפרשיית יוסלה שוחמכר.
עוד שני ספרים הוא הוציא על בעלי תשובה בחגי ישראל: "בימים הנוראים מתעוררים האנשים הנוראים" ו"סוכה ולולב".
כמו כן היה הרב קאופמן הוא בעלים של הבלוג התורני "יורה דעה" וכתב מאמרי פובליציסטיקה במספר רב של אתרים ובראשם ב"ניוז 1".
בתקופה האחרונה נדבק בנגיף הקורונה ואושפז בבית החולים הדסה – עין כרם, במהלך יום טוב ראשון של סוכות הוא השיב את נשמתו לבוראה והותיר אחריו את רעיתו ואת בנו שעדיין לא הגיע לגיל מצוות.
הלוויתו התקיימה במוצאי החג והוא נקבר בבית החיים "ארץ החיים" בהר טוב שבבית שמש.
יהי זכרו ברוך.
מחוסן כמובן.
ב.ד.ה.