בקול חנוק מדמעות: בחורי הישיבות העידו בועדת החקירה לאסון מירון

אליהו הומינר, תלמיד ישיבת באר התורה בבית שמש העיד היום בועדת החקירה לאסון מירון ותיאר בקול חנוק את מאורות היום: "עלינו כמה חברים להדלקה של תולדות אהרון. הרגשנו שממש צפוף ועמוס, התלבטנו אם להישאר או לא. החלטנו להישאר עוד קצת. היה מישהו שניסה לצאת ואמרנו שנעזור לו. התחלנו לרדת, הרגשנו שממש לחוץ, אמרנו שעוד קצת נגיע [לקצה המדרגות] וזה ייפסק. היה לחץ מלפנים ומאחור. ארבעה-חמישה מטרים לפני הסיבוב, חבר שהיה מלפנים צעק לנו: זה מסוכן, תעצרו. ניסינו לעצור, ולא הצלחנו, כי זה זָרם.

"ראינו שבצד שמאל מתחילים ליפול אנשים. לא הצלחנו לעצור, המשכנו לרדת וראיתי את האנשים שלפני מתחילים ליפול. אין לי ברירה, נפלתי עליהם, אנשים נשכבו מעלי". יו"ר הוועדה, השופטת מרים נאור: "אתה רואה סדרן, שוטר?". הומינר: "לא היה שם כלום. היו שם אנשים שניסו למשוך אנשים. חבר ניסה למשוך אותי החוצה ולא הצליח, ניסה בכוח.

"שכבתי, הקאתי שם, הרגשתי שזה הסוף. אנשים מסביבי צעקו 'שמע ישראל', חלק הפסיקו לצעוק. הגיעו שוטרים, הרחבה התחילה להתפנות, ניסו למשוך. הרגשתי שאם השוטר ימשוך את ההוא שלמטה, אני אתרסק על הרצפה. אמרתי לו שינסה למשוך מלמעלה, לא מלמטה, כי זה לא יעזור. אחרי רבע שעה הרגשתי שהלחץ מתחיל להשתחרר, נזכרתי שיש לי רגליים, והגיע איחוד הצלה והוציאו אותי".

נאור: "מה לדעתך גרם לאנשים ליפול?". הומינר: "אני מאמין שהאדם הראשון נפל. היה רטוב; אם הוא נפל מזה או לא – אני לא יודע". נאור: "זה היה מים?". הומינר: "אני לא יודע. הרגשתי ברגליים שהירידה חלקה". חבר הוועדה שלמה ינאי העלה את האפשרות שמדובר היה בשאריות של מאכלים שומניים שחולקו למשתתפים, אך הומינר אמר שאינו יודע האם שאריות כאלו נזרקו באותו איזור.

מיכאל פרידמן, בחור מישיבת באר התלמוד סיפר לוועדה: "היה לחץ. רציתי לעזוב, אבל כשהתחילה ההדלקה של תולדות אהרון אמרתי שאם כבר הגעתי, אשאר עוד דקה-שתיים. כאשר רציתי לצאת, היה לחץ מטורף. לא הרגשתי שאני יכול לזוז ימינה שמאלה. ניסיתי להחזיק את עצמי". השופטת נאור דחקה בו בתחילה לסיים את דבריו אולם עצרה ושלאה אותו: קשה לך לדבר על זה? אתה רוצה לשתות משהו? קח את הזמן שלך".

פרידמן המשיך בגרון חנוק: "נגררתי ונגררתי לאורך כל הגשר. נלחצה לי הרגל מאוד. היה בן אדם מתחתַי שצעק וצעק. הייתה שם גדר חשופה שנכנסה לי ברגל, והבנתי שגם לו זה נכנס ברגל. כולם צעקו וצעקו. מישהו הצליח לצאת וביקשתי שהוא ימשוך אותי, והוא אמר שהוא לא יכול. אנשים צרחו וצרחו. אחרי כמה דקות הגיע מישהו ששלף אותי. מישהו בדק אותי ואמר שיש לי פצע פתוח ושכדאי לי להתפנות. בגלל שלא הרגשתי בכלל את הרגל, חיכיתי שיתפנה קצת. הלכתי אחריהם, עליתי במדרגות והגעתי למעלה. איש לא בדק אותי, עד שבסוף הכניסו אותי לאמבולנס והעבירו אותי לאמבולנס אחר ופינו אותי לבית החולים בנהריה".

מוקדם יותר, רמי שמש, מהנדס בטיחות שנתן בעבר חוות דעת על המתחם בהר מירון, העיד גם הוא בוועדת החקירה למחדל כי כשביקר בהילולה בפעם הראשונה היה "מבועת", וכי האתר לא יכול להכיל יותר מ-15-12 אלף בני אדם. לאחר מכן העיד שוטר שהוצב במקום בעת האסון.

שמש, שביקר בהילולה בהר מירון בפעם הראשונה ב-2012, הוזמן על ידי המרכז הארצי למקומות קדושים כדי לתת חוות דעת על הבטיחות במתחם. "הייתי בשוק מהאירוע", העיד. "לא נתקלתי בדבר כזה, ואני עושה הרבה אירועים גדולים".

שמש הסביר כי באירוע כזה, שאין בו מפיק או דמות אחרת שמנהלת את האירוע, לא ניתן לקבל החלטות בזמן אמת במהלכו. "התחושה היתה שהאירוע מתנהל מעצמו", אמר. לדברי שמש, ב-2012 היו יציאות חירום שמאפשרות כניסה של לא יותר מ-7,000 אנשים. לדבריו, ב-2015 היו במקום כ-150 אלף אנשים ברגע נתון. "התנאים בהר בעייתיים מאוד – המעברים תלולים ואין מספיק יציאות מילוט", הבהיר שמש. "האתר למעלה לא מתאים לאירועי ההדלקות".

שמש, שהציע לפרק את הגשר שבו התרחש האסון, הסביר שהוא לא עונה לתנאים של תכנון ובנייה. "השיפוע של הגשר עונה להגדרה של כבש, משטח משופע. לפי החוק, המקסימום המותר הוא 8%, ושם השיפוע מגיע ל19%-20%".