התנגדות הדמוקרטים המתונים להעלאת מסי ההכנסה והחברות כדי לממן את תכנית ההשקעות של הנשיא ביידן, יכולה לדחוף את ארה"ב להטיל לראשונה מס מיוחד על ההון של המיליארדרים העשירים ביותר. על פי הדיווח באתר 'דבר' הצעה זו הייתה מזוהה עיקר עם הסנטורית אליזבת וורן אבל נעה אל מרכז השיח הכלכלי במפלגה, בחסות התרחבות הפערים הכלכליים בתקופת הקורונה והמחלוקת הפנימית סביב מימון תכנית הדגל של הנשיא ביידן.
אם תאושר התכנית, תקים ארה"ב מערכת מס חדשה המיועדת למגה עשירים, ציבור המוערך בכ-700 אנשים בלבד, ה-0.0002% העשירים ביותר במדינה. גם אם לא יאושר, מדובר בצעד משמעותי של רעיון שנתפס עד לאחרונה כקיצוני לעבר לב השיח הכלכלי.
המס המוצע שונה מהמסים המקובלים על הכנסה בארה"ב ובעולם, אבל הוא גם לא זהה לרעיון של 'מס עושר' על רכוש, מה שיכול לפרק חלק מההתנגדויות שהוא עלול לעורר.
לפי פרטי ההצעה שהתפרסמו בניו יורק טיימס, אנשים עם יותר ממיליארד דולר בנכסים או הכנסה של 100 מיליון דולר במשך שלוש שנים רצופות יוכנסו לתוך מערכת מס חדשה. בתור התחלה הם יצטרכו להעריך את שווי הנכסים הסחירים שלהם, כמו מזומנים, אגרות חוב ומניות, ואת הערך שלהם כשהם נקנו, ולשלם מס חד פעמי עליהם.
בשביל אנשים כמו מארק צוקרברג או אילון מאסק, שמחזיקים במניות פייסבוק וטסלה שערכן עלה בצורה משמעותית, מדובר בתשלום בהיקף ענק.
לאחר מכן, כל שנה יצטרכו המיליארדרים להעריך את העלייה או הירידה השנתית בערך הנכסים האלו, ולשלם מס רווחי הון על העלייה, או לקבל ניכוי על ההפסדים. הם יחויבו בתשלום אם הם מוכרים את המניות ואם לא.
במס יהיה מנגנון שאמור למנוע מהמיליארדרים להחליף את הנכסים הנזילים שלהם בנכסים כמו נדל"ן כדי להתחמק מתשלום.
למרות שלא מדובר במס על הכנסה חדשה, ניתן לראות בו כמס על הכנסה הנובעת מעלייה בערך נכסים פיננסים, בלי קשר לשאלה האם הבעלים שלהם מוכר אותם או לא. אם הגאות במניית טסלה ניפחה את ההון של אילון מאסק מ-24 מיליארד דולר בראשית הקורונה ל-190 מיליארד דולר עכשיו, המס החדש יאלץ אותו לשלם על זה.
גבריאל זוקמן, כלכלן ואחד ההוגים של המס החדש, כתב באפריל אחרון מאמר לניו יורק פוסט בו הוא מסביר את חשיבות המהלך בעיתוי הזה. "ריכוז העושר הוא אחד הסיפורים המרכזיים בכלכלת ארה"ב, וזה הולך ומתעצם", טען, "הנכסים שהחזיקו 400 האמריקאים העשירים ביותר היו שווים 9% מהתמ"ג ב-2010, מאז הנתון הוכפל ל-18%".
זוקמן אמר שמדיניות המיסוי לא מצליחה לעמוד בקצב השינוי במבנה העושר. "המולטי מיליארדרים, רובם אילי הון טכנולוגים, תורמים מעט לקופה הציבורית", הוא קבע, והסביר שבגלל שהרבה מהמיליארדרים הקימו את החברות שלהם בעצמם ומחזיקים במניות שלהן מהיום הראשון, והחברות לא מרבות לשלם דיבידנדים עליהם יש לשלם מס, הם התעשרו בלי שנדרשו לשלם מס כמעט בכלל.
מנגד, יש מומחים הסבורים שהמס החדש יהיה קשה לגבייה. לטענתם, הוא יהווה פתח לחשבונאות יצירתית וקשה מאד להטיל מס אפקטיבי המכוון לציבור קטן ועוצמתי כל כך.
המס החדש נדחף קדימה בנסיבות פוליטיות ייחודיות: תכנית הדגל של ביידן להרחבת רשת הביטחון החברתית והתמודדות עם נושאי אקלים, נתקלת בהתנגדות נמרצת של האגף המתון במפלגתו שלו. המאבק שהוביל להקטנתה מ-3.5 טריליון דולר על פני עשור ל-2 טריליון בלבד.
את ההתנגדות בסנאט, שחצוי לבדיוק 50 רפובליקנים ו-50 דמוקרטים, מובילים שני סנאטורים: ג'ו מנצ'ין מוירג'ינה המערבית, שמתרכז בצמצום והאטת המעבר לאנרגיה ירוקה, וקירסטן סינמה מאריזונה, שמתנגדת להעלאת מס חברות והכנסה כדי לממן את התכנית.
ביידן בעצמו הצהיר שיהפוך את החלטת טראמפ, שהוריד את מס החברות מ-35% ל-22%, ויחזיר אותו לרמה של 26%. הוא אמר גם שיעלה את מס ההכנסה למרוויחים מעל 400 אלף דולר בשנה ל-39.6%, גם כתגובה להורדה של טראמפ.
סינמה התנגדה לצעדים אלה, מה שהוביל את הבית הלבן לקדם פשרה בדמות המסים החדשים.
את ההצעה גיבש סנאטור רון וווידן מאורגון, ראש הוועדה הפיננסית בסנאט, שאמר שמדובר בהצעה מנצחת מבחינה פוליטית. "זה הופך את תכנית 'לבנות מחדש טוב יותר' להרבה יותר פופולרית. אני רוצה לראות את נבחר הציבור שיבוא ויגיד, 'היי, אני לא חושב שמיליארדרים צריכים לשלם מסים בכלל'".
