פרקליטות המדינה מפרסמת הבוקר (ראשון) את הדו"ח לסיכום שנת 2020. הדו"ח השנה הוא המקיף והמלא ביותר שפורסם עד כה, וכולל לראשונה תובנות והסברים בצמוד לחלק מהתופעות העולות מהנתונים, במטרה להנגיש אותם לציבור ולאפשר שיח ושקיפות מיטביים.
הדו"ח מאפשר בקרה וביקורת על עשיית הפרקליטות מתוך הכרה בחשיבותם לקידום הליכי שיפור והתייעלות. בפרקליטות רואים בדו"ח הזדמנות להתפתחות, השתפרות וצמיחה, להסתכלות ולמידה מן העבר ולמחשבה על העתיד.
בין היתר, מהדו"ח ניתן להסיק את שיעור ההרשעות הריאלי בישראל, הנלמד לא רק מאחוזי ההרשעות הכוללים את התיקים שהסתיימו בהסדר טיעון, אלא בעיקר מתוצאות ההליכים שבהם הנאשם ניהל הליך פלילי עד תומו, ללא הסדר טיעון (שהרי כאשר אדם מודה בעבירות שביצע, אין לצפות שביהמ"ש יזכה אותו).
59% מהנאשמים שניהלו הליך פלילי עד תומו, שלא במסגרת הסדר טיעון, בסופו של יום הורשעו באופן מלא או חלקי או שנקבע כי ביצעו את העבירה ללא הרשעה. לגבי יתר הנאשמים, ב-14% מהמקרים חזרה בה הפרקליטות מכתב האישום ללא זיכוי, ביחס ל-14% נוספים ההליכים הופסקו או הותלו (הדבר נובע לרוב מסיבות בריאותיות או במקרים שלא ניתן להמשיך לנהל את ההליך) ו-9% מהנאשמים זוכו מכל ההאשמות.
נתונים בולטים המופיעים בדו"ח:
כוח אדם
בפרקליטות הועסקו נכון לסוף שנת 2020 כ-2,062 עובדים, מתוכם 1,135 פרקליטים, 375 מתמחים, 265 עובדים מינהליים, 138 סטודנטים, 104 בני שירות ו-45 חוקרי מח"ש. כ-64% מכוח האדם משתייך לחטיבה הפלילית בפרקליטות וכ-36% לחטיבה האזרחית.
הפרקליטות היא ארגון בהובלה נשית מובהקת. כ-70% מכלל העובדים והעובדות בו הן נשים וכ-30% הם גברים.
53% מהפרקליטים הם עד גיל 40, כ-12% מעל גיל 51. כ-8% מעובדי הפרקליטות הם בני החברה הדרוזית, הערבית והצ'רקסית. מספר הפרקליטים בני חברה זו עלה ב-13% ביחס ל-2019. בשנת 2020 גדל מספר עובדי הפרקליטות בני החברה החרדית כמעט פי 3 בהשוואה ל-2019, והם מהווים 2.5% מהעובדים.
תיקי פרקליטות שנפתחו
במהלך 2020 נפתחו במחוזות הפרקליטות 29,263 תיקים על בסיס תיקי החקירה שהועברו מהמשטרה. כ-39% מתוכם סווגו מראש ע"י המשטרה כמיועדים לסגירה בלא הגשת כתב אישום.
כ-8% מתוך כ-29 אלף תיקי הפרקליטות שנפתחו כללו לפחות חשוד אחד שהוא קטין (בן פחות מ-18). כ-83% מתיקי הקטינים טופלו כבר באותה שנה, וזאת כפועל יוצא של הדגש ששמה הפרקליטות על קיצור פרקי הזמן בטיפול בתיקי קטינים, נוכח ההבנה שלחלוף הזמן השפעה ניכרת על חייו של קטין.
כ-41% מתיקי הפרקליטות עסקו בעבירות אלימות, 15% בעבירות מין, 8% בעבירות רכוש וכ-7% בעבירות של הפרת הסדר הציבורי.
בכ-70% מהתיקים התקבלה הכרעה סופית בתוך כחודש ימים ממועד קבלת התיק מהמשטרה (שיפור לעומת שנת 2019, שאז עמד האחוז על 67%).
ב-2020 התקבלה החלטה סופית (להגיש כתב אישום, לסגור את התיק או לסיים את ההליך בהסדר מותנה) בכ-24 אלף תיקים (שנפתחו באותה שנה או לפני כן). 44% מהם הם תיקים שהמשטרה סברה כבר עם העברתם לפרקליטות שאין מקום להעמיד בגינם לדין. על אף שהפרקליטות בוחנת גם תיקים אלו לעומק ולעיתים החלטתה שונה מעמדת המשטרה, הרי שהפוטנציאל להגשת כתב אישום בהם הוא, ככלל, נמוך מאוד. מתוך 56% הנותרים (כ-13.5 אלף תיקים), ב-29% הוחלט להגיש כתב אישום, ב-69% הוחלט לסגור וב-2% נוספים הוחלט לסיים את התיק בהסדר מותנה.
בשנה זו נסגרו במחוזות הפרקליטות כ-20 אלף תיקים נגד כ-31 אלף חשודים, מבלי שהוגש בהם כתב אישום (מדובר בתיקים שנפתחו ב-2020 ולפני כן), למעלה ממחציתם סווגו ע"י המשטרה כמיועדים לסגירה. ב-57% מהתיקים שנסגרו העילה היתה חוסר ראיות, 20% נגנזו בעילה של היעדר אשמה ו-16% נגנזו בעילה של מכלול נסיבות העניין אינו מצדיק העמדה לדין (בשנת 2019 כ-49% מהתיקים נסגרו מחמת חוסר ראיות ו-18% בשל חוסר אשמה).
שיעור ההרשעות בישראל
כאשר נדרשים לשאלה מהו שיעור ההרשעות הריאלי בישראל, או במילים אחרות מה הסבירות שאדם שהוגש נגדו כתב אישום והחליט לנהל משפט הוכחות לא יורשע, יש לבחון רק את תוצאות ההליכים שבהם לא הושג הסדר טיעון, שהרי כאשר אדם מודה בעבירות שביצע, אין לצפות שביהמ"ש יזכה אותו.
מבין הנאשמים שההליכים השיפוטיים בעניינם הסתיימו בשנת 2020, לגבי 1,385 מהם לא הוצג לבית המשפט הסדר טיעון. כ-59% מהם (818 נאשמים) הורשעו (באופן מלא או חלקי) או שנקבע כי ביצעו את העבירה ללא הרשעה. כ-9% מהם (127 נאשמים) זוכו. בכ-14% מהמקרים הפרקליטות חזרה בה מכתב האישום ללא זיכוי.
חזרה מכתב אישום יכולה להיעשות בשל שינוי בנסיבות ולעיתים בעקבות הערכה מחודשת של התיק. מכאן ניתן ללמוד על נכונות הפרקליטים לבחון את עמדתם בכל שלב, אף לאחר שהוגש כתב אישום, כדי להבטיח תוצאה צודקת.
ועדות שחרורים
ועדות שחרורים הן ועדות מינהליות בעלות סמכויות מעין שיפוטית, ובהן הסמכות להחליט על שחרורם על-תנאי של אסירים שעונשם עולה על שנת מאסר אחת, ושריצו לפחות שני שלישים מתקופת מאסרם. על החלטות הוועדה ניתן להגיש עתירה מינהלית לביהמ"ש לעניינים מינהליים, ועל פסק דינו ניתן לבקש רשות ערעור לעליון. פרקליטויות המחוז הפליליות מופיעות בהליכים אלה מטעם היועמ"ש, ומציגות בפני הוועדה את האינטרס הציבורי בשאלת שחרורו המוקדם של כל אסיר. בבקשות רשות ערעור בבית המשפט העליון מופיעים מטעם היועמ"ש פרקליטי מחלקת הבג"צים.
כ-18% מהדיונים שבהם הופיעו מחוזות הפרקליטות הפליליים בשנת 2020 (13,326 דיונים) היו קשורים בהליכי השחרור המוקדם של האסיר או במאסר עצמו. בשנה זו התקבלו החלטות מהותיות בוועדות השחרורים בעניינם של 2,077 אסירים, 76% מהם אסירים פליליים והיתר ביטחוניים. בכ-61% מהמקרים הבקשה לשחרור מוקדם נדחתה, וב-39% מהמקרים היא התקבלה ו-806 אסירים שוחררו בשחרור מוקדם, כמחציתם – בהסכמת המדינה. אחוז השחרור המוקדם של אסירים פליליים עמד על כ-46% ושל אסירים ביטחוניים על כ-15%.
בעוד שהמדינה הסכימה או לא התנגדה לשחרור מוקדם בכ-30% מכלל ההחלטות שנגעו לאסירים פליליים, הרי שכאשר דובר באסירים ביטחוניים שיעור ההסכמה (או אי-ההתנגדות) שלה לשחרור הסתכם בכ-12%. בכ-90% מהמקרים שבהם הוחלט שלא לשחרר את האסיר שחרור מוקדם, תאם הדבר לעמדת המדינה, שהתנגדה לשחרור.
בשנת 2020 התבקש ביטול שחרורם המוקדם של 181 אסירים – רובם ככולם אסירים פליליים. בכ-67% מהמקרים החליטה ועדת השחרורים לבטל באופן מלא או חלקי את שחרורו המוקדם של האסיר. ביתר המקרים הוחלט להאריך את תקופת התנאי (כ-14%), לתת אזהרה לאסיר (כ-8%), לדחות את הבקשה (כ-8%) או למחוק אותה (כ-3%).
המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש)
המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) הינה מחלקה בפרקליטות המדינה. מדובר בגוף עצמאי, חיצוני ובלתי תלוי במשטרה, שבו משרתים חוקרים, פרקליטים ועובדי פרקליטות. בסמכות מח"ש לחקור חשדות לעבירות פליליות שבוצעו בידי שוטרים ואשר העונש בצידן עולה על שנת מאסר אחת. מח"ש מוסמכת לחקור גם אזרחים החשודים בביצוע עבירה יחד עם אנשי משטרה, וכן חשדות הנוגעים לביצוע עבירות ע"י אנשי שב"כ במהלך תפקידם, בכפוף להחלטת היועמ"ש (ולמעט תלונות נחקרים).
בשנת 2020 הגישה מח"ש 64 כתבי אישום, נחתמו 34 הסדרים מותנים ו-204 תיקים הועברו לבחינת מחלקת המשמעת במשטרת ישראל. מחויבותה של מח"ש למיצוי הדין עם שוטרים שנמצאו די ראיות לכך שעברו עבירות אלימות באה לידי ביטוי בנתון לפיו כמחצית מכתבי האישום הם בגין עבירות אלימות. כ-16% מכתבי האישום הוגשו בגין עבירות על טוהר המידות והסדר הציבורי (ובהן שוחד, הפרת אמונים, שיבוש הליכי משפט ובידוי ראיות) וכ-14% בגין עבירות מין והטרדה מינית.
מתוך 63 תיקים שההליכים השיפוטיים בהם הסתיימו בשנת 2020, כ-70% הסתיימו בהרשעה מלאה או חלקית, וכ-6% נוספים בקביעה כי העבירה בוצעה אך הנאשם לא יורשע. כ-11% מהמקרים (7 נאשמים) הסתיימו בזיכוי. מח"ש הציגה פחות הסדרי טיעון בהשוואה ליתר מחוזות הפרקליטות (רק שליש מהנאשמים שעניינם הסתיים, לעומת 74% בכלל המחוזות). מכאן גם שמשך הזמן לניהול תיקי מח"ש הינו ככלל ארוך באופן יחסי.
בשנת 2020 נסגרו ללא העמדה לדין פלילי 2,941 תיקי מח"ש שנפתחו בשנה זו או קודם לכן. במרבית התיקים (כ-57%) ההחלטה בדבר סגירת התיק התקבלה לאחר ביצוע חקירה פלילית (באזהרה) או בדיקה מקדימה פלילית. ביתר המקרים (43%) התיק נסגר בלא חקירה באזהרה או בדיקה מקדימה בעיקר משום שהתיק לא היה בסמכות מח"ש או בשל היעדר חשד לביצוע עבירה פלילית.
עבירות הסתה לאלימות, לגזענות ולטרור
עצם ההחלטה לפתוח בחקירה פלילית – ובוודאי העמדה לדין – בעבירות המשיקות לחופש הביטוי טומנת בחובה רגישות מיוחדת, בשל חשיבותו של ערך זה בחברה דמוקרטית. לפיכך, מדיניות התביעה בכל הנוגע לעבירות הללו היא ככלל זהירה. לכן נדרש אישור מראש של המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים לפתיחה בחקירה או לסגירת תיק, בין השאר, בעבירות של הסתה לאלימות, הסתה לגזענות, הסתה לטרור וגילוי הזדהות עם ארגון טרור. בנוסף, בשים לב לחשיבותו של חופש הביטוי, העמדה לדין בעבירות אלה מחייבת גם אישור מוקדם של היועמ"ש.
בשנת 2020 התקבלו בפרקליטות 226 פניות המבקשות לפתוח בחקירה פלילית בגין פרסומים שנטען כי הם עולים כדי עבירות הסתה לאלימות, לגזענות ולטרור. לאורך חמש השנים האחרונות ניתן לזהות מגמה עקבית של ירידה (קלה) בכמות הפניות בבקשה לפתיחה בחקירה בגין עבירות של הסתה לגזענות. לעומת זאת, בשנת 2020 הייתה עליה בכמות הפניות לפתיחה בחקירה בגין הסתה לאלימות והסתה לטרור.
לצד העליה במספר הבקשות שהתקבלו לפתיחה בחקירה בגין הסתה לאלימות והסתה לטרור, לא הייתה עליה דומה במספר כתבי האישום שהוגשו, להיפך. בשנת 2020 נמשכה המגמה – העקבית בחמש השנים האחרונות – של ירידה בכמות כתבי האישום שהוגשו וכללו עבירות הסתה. בשנה זו הייתה ירידה של כ-50% לעומת שנת 2019. הדבר מלמד על המדיניות הזהירה הננקטת ביחס להעמדה לדין בעבירות אלה, בין השאר, לאור רגישותו וחשיבותו של חופש הביטוי.
מניע גזעני או מניע של עוינות כלפי הציבור עשויים להוות נסיבה מחמירה בעת העמדה לדין בעבירות מסוימות, והכללתם בכתב אישום טעונה אישור של המשנה לפרקליט המדינה. ב-2020 הוגשו 17 כתבי אישום הכוללים נסיבה זו, לעומת 10 כתבי אישום ב-2019.
