שלום וברכה מורי ורבותי!
אדם שמתגאה על אחרים, שמתנשא עליהם, בטוח שהוא עושה טוב לעצמו, זה נותן לו תחושה טובה, כביכול, שאני מספר אחת, וכל הסובבים אותי הם מספר שתיים שלוש ומטה.
אבל זה ממש לא נכון!
"גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ" (משלי כט, כג) – הגאווה של האדם, היא זו שגורמת לו להיות מושפל יותר, ויותר מכך אומרת הגמרא הקדושה (פסחים ק"י ע"ב), "מאן דקפיד, אפילו על אינשי ביתה לא מיקבל" – כלומר, אדם שמקפיד, אדם שמדבר עם אנשים בצורה כעוסה בצורה ומתנשאת, אפילו על אנשי ביתו הוא לא מקובל, גם הם לא אוהבים אותו.
כלומר, זה לא רק שהגאווה לא מוסיפה לך יותר כבוד ויותר יוקרה, אלא להיפך, היא עצמה פוגעת בך, ורומסת לך את המינימום של הכבוד שהיה עוד לפני.
אם אתה רוצה באמת לגרום לאנשים אחרים להעריך אותך, תהיה אתה זה שמעריך אותם ראשון.
כלומר, אל תנסה לפגוע בבן אדם אחר, אל תנסה להשפיל את האנשים האחרים, כי בצורה כזו אתה תגיע לכך שיהיו כל כך הרבה אנשים שישנאו אותך, ובצדק, ולא יחפשו את קרבתך, עד שהם יחפשו את כל הסיבות שבעולם להסביר מדוע אתה האפס ואפילו המינוס, והם הרבה יותר חשובים ממך.
לעומת זאת, ככל שתרומם ותגדל אותם, ככל שתגיע למצב שבו תראה לכל אחד מהסובבים אותך עד כמה אין כמוהו בעולם, עד כמה הוא נפלא, אותו אדם יצטרך אותך בשביל לשמוע את אותן מילים שוב ושוב, ודווקא בזכות זה תזכה להיות אהוד.
בסטירת לחי הראשונה שקיבלת מהחברה תבין, יש משהו שאתה הענקת לפני, ככל שתעניק ברכה, שפע ופרגונים לכל הסובבים אותך, כך תזכה לקבל מהם כהנה וכהנה. וככל שתשפיל אותם יותר, יקוים בך הכתוב: "גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ" (שם).
מתנהגים בענווה, מתנהגים באהבה, וזוכים לתחושה המשכרת, הטובה והמדהימה כל כך, של אהבה ואחוה שלום ורעות.
ברוכים תהיו!
