"אם תרצה הסברים לתופעת ההתפטרות הגדולה, אל תחפש אותם אצל הכלכלנים", אומר ד"ר אלי קוק, היסטוריון של הקפיטליזם האמריקאי ומחשבה כלכלית מודרנית בריאיון מקיף לניצן צבי כהן באתר 'דבר'. "זה בדיוק מסוג התופעות הכלכליות שהם לא מסוגלים להסביר".
לדברי קוק, קשה מאוד לספק הסבר כלכלי מדוע דווקא עכשיו מיליוני אמריקאים נוטשים את מקומות העבודה. ההיגיון הכלכלי היבש אמור היה לגרום לאנשים להיאחז כעת, כשהסתיימו ההטבות הכלכליות של הקורונה, במקומות העבודה. ובמקום זה, הם מתפטרים.
"הכלכלנים הקלאסיים מסתכלים על אנשים כמי שמנסים רק למקסם רווחים, אבל פה יש שינוי מהפכני באופן שבו האמריקאים תופסים את עצמם ואת סדרי העדיפויות שלהם", הוא אומר. "כדי להבין זאת צריך להבין תהליכים היסטוריים, חברתיים, איך אנשים מבינים את העולם".
"מעמד הפועלים הוא חלק מרכזי בתרבות הצריכה"
"הגאונות של הקפיטליזם האמריקאי, ואחת הסיבות שהצליח להפוך לכלכלה החזקה בעולם, היא שהאמריקאים תמיד הצליחו לשכנע את הפועלים לעבוד כמו חמורים במשכורות נמוכה, כדי לצרוך את המוצרים שהם מייצרים", הוא מסביר.
לדבריו, מעמד הפועלים האמריקאי הוא חלק מרכזי בתרבות הצריכה, והמעמד שהפנים באופן העמוק ביותר את האתוס שלה. העובד האמריקאי מוכן לעבוד קשה, בשכר מינימום, עבור הזדמנות לרכוש את האייפון החדש.
"בקורונה הם חוו לראשונה מנוחה וזמן פנוי"
"כשהאמריקאים קיבלו דמי אבטלה בתקופת הקורונה, הם טעמו אולי לראשונה בחייהם מהו זמן פנוי. זה אפשר לדור שלם של אמריקאים לראשונה בחייהם לעצור, לחוות מנוחה וזמן פנוי, לפתח תחביבים. אני חושב שזה שינה אותם. פתאום הם מתעוררים ותוהים: 'למה לי בעצם לעבוד כל כך קשה?'"
איך הם מצליחים לעמוד בזה? ממה הם מתקיימים?
"זו אולי שאלת מיליון הדולר, והאמת שעדיין קשה לענות עליה. האם הם חוזרים לגור אצל ההורים? האם הם לא משלמים שכר דירה כי יש עדיין הגבלות על פינוי דיירים וברגע שבו אפשר יהיה להעיף אנשים הם יחזרו לעבוד? אני מאוד ספקן עד כמה השינוי הזה כרגע הוא יסודי, אבל אם בעוד 5-4 שנים האנשים לא יחזרו לשוק העבודה, זה עשוי לדחוף לשינויים יותר משמעותיים.
"יכול להיות שמדובר בסיפור זמני, ובעוד שנה נסתכל לאחור על ההתפטרות הגדולה ונאמר שמעמד הפועלים ניסה לשנות את התנאים שלו, אבל בסוף לא היה לו מה לאכול אז הוא חזר לעבודה. מרקס כבר אמר שזה אולי השוט הגדול של הקפיטליזם: תעבדו או תגוועו ברעב".
"בענף ההסעדה כבר נרשמת עליה בשכר"
ההתפטרויות הן תוצאה של השכר הנמוך?
"ישנם כלכלנים שמאמינים שההתפטרויות הללו יובילו בסופו של דבר לעלייה משמעותית בשכר של העובדים. שאנשים מראים שיש להם כוח, ומחכים רק שיציעו להם יותר. אני מאוד סקרן לראות אם בטווח הארוך אכן נראה העלאה בשכר של האמריקאים, שזה דבר שלא נראה ב-50-40 השנים של הניאו-ליברליזם האמריקאי".
קוק בספק אם זה אכן מה שיקרה, בין היתר בשל המבנה הריכוזי של המשק האמריקאי, שמתבסס על פירמות גדולות שמשלמות שכר נמוך ביותר. עם זאת, הוא מציין שבתחומים מסוימים, כמו ענף ההסעדה, כבר נרשמת עלייה בשכר, אבל בינתיים אחוז המתפטרים רק ממשיך לעלות.
"אנשים לא מחפשים רק כסף. הם מחפשים חירות. הם טעמו את הטעם המתוק של זמן פנוי, תחביבים ולהיות עם המשפחה, והם רוצים חופש. צריך לזכור שמדובר בעיקר בעובדים בעבודות שגם אם הן לא פיזיות, הן מאוד קשות מנטלית. אלו אנשים שכל הזמן אומרים להם מה לעשות, צופים בהם. זה משפיל, משעמם וקשה".
"מדובר בעובדים שמשתכרים שכר נמוך ללא תנאים"
עם זאת, קוק מציין שלגל ההתפטרויות יש מימד מעמדי מובהק. לא מדובר בגל התפטרויות בהייטק האמריקאי או בעמק הסיליקון, אלא בהתפטרות של עובדים שמשתכרים שכר נמוך ללא הטבות ותנאים סוציאליים.
"אני מעריך שזה משפיע, כי עובד שיש לו ביטוח בריאות משפחתי מטעם העבודה בארצות הברית לא מתפטר בקלות", הוא אומר, ומספר שהוא מכיר באופן אישי אנשים שעובדים שנים ארוכות במקומות עבודה שהם שונאים כי יש להם ביטוח. "אבל אם העבודה שלי גם ככה לא כוללת ביטוח, בין כה וכה אני חי על הקצה, ואין שום דבר שישאיר אותי חוץ מהשכר העלוב שלי, כששכר המינימום הפדרלי לא עלה כבר קרוב ל-40 שנים".
קוק מעריך שתהייה התחזקות של המעסיקים שמכונים 'ליברלים תאגידיים', שמבינים שכדי לשמר את הכוח שלהם ואת העובדים שלהם, עליהם לתת להם יותר, ולא רק במושגים של כסף: יותר ימי חופש, הפסקות, רווחה, אופציות במניות ושעות עבודה גמישות יותר.
"זה מה שקרה בשנות ה-30 וה-40 בארצות הברית. מעסיקים כמו פורד וג'נרל מוטורס. כשפורד, למשל, התחיל להציע לעובדים חמישה דולרים בשעה, זה היה כי העובדים היו עוזבים את המפעל אחרי חודש כי העבודה הייתה קשה מצד אחד, ומפחד אמיתי מהסוציאליזם, איגודי עובדים ושביתות מצד שני".
ישנן יותר שביתות בארצות הברית. תנועת האיגודים מתחזקת?
"אין ספק שיש יותר התארגנויות, אבל לא תראה את זה מספרית בהצטרפות לאיגודים המקצועיים, כמו שאתה רואה בישראל. זה דורש שינוי משמעותי מאוד בחקיקת העבודה בארצות הברית, כי ברוב המדינות להקים איגוד זה מאוד מאוד קשה. לכן אפשר לראות התחזקות של תנועות כמו 'נאבקים למען ה-15' (ארגון הפועל להעלאת שכר המינימום הפדרלי) שהן לא ממש איגוד, אבל כן מציגות צורה כלשהי של התאגדויות.
ג'ו ביידן הוא ככל הנראה הנשיא התומך ביותר באיגודי העובדים מאז ימי לינדון ג'ונסון (נשיא ארה"ב ב-1963-1969). עם זאת, ביידן לא זוכה לתמיכת הסנאט ומתקשה בפועל לקדם מדיניות ברוח זו, כמו חבילת החקיקה שאמורה הייתה להקל על התארגנות עובדים.
"התחושה היא שמעמד הפועלים מבין שהפתרון לא יבוא מהפוליטיקה וחייב לקחת את הדברים לידיים. שניים מהכלים לעשות זאת הם שביתות והתפטרויות. מה יקרה במתח הזה שבין הפוליטיקה לתחושות בשטח קשה מאוד להעריך. המתפטרים לאו דווקא נרגשים מהמפלגה הדמוקרטית, וביידן נמצא בשפל בסקרים. קשה לי לראות תנועה פוליטית באופק שתאחד את הגורמים האלה, אבל הפתעות הן תמיד אפשריות".
הריאיון פורסם ע"י העיתונאי ניצן צבי כהן באתר 'דבר'.
