הכל החל במעשה שהיה שהופיע בעלון וישמע משה שיצא לאור היום (חמישי), מעשה במשפחה שנולד להם בן זכר בשעטו"מ וסבו של התינוק שהה באותו זמן בלוס אנג'לס שבארה"ב לרגל עסקיו ולא היה באפשרותו לחזור ארצה לזמן הברית, ולכן הוא נאלץ להשתתף בשמחה מרחוק ע"י שמיעת וראייה באמצעות ה'זום'.
ונשאלה השאלה האם ניתן לכבד את הסבא בברכות הברית מכיון שהוא יודע שבשעה זו נכנס נכדו בבריתו של אברהם אבינו, והנמצאים במקום הברית יכולים לשמוע את הברכות שהוא מברך, אז שרק מי שנמצא ממש במקום הברית יכול לברך את הברכות, למעשה המוהל קבע שכיוון ששם בלוס אנג'לס לילה לכן לא ייצא ידי חובת ברכות בלילה.
שורת פוסקים מפוסקי הדור קבעו שאכן לא ניתן לצאת ידי חובה, בין היתר אסרו הגר"נ נוסבוים, הגר"ש גרוס, הגר"מ שפרן, והגר"מ שטרן.
אלא שהגאון רבי עמרם פריד פסק להתיר זאת וקובע כי מאחר והסבא יודע שכעת נכנס נכדו בבריתו של אברהם אבינו, והנמצאים במקומו של התינוק שומעים את ברכותיו של הסבא, מותר לסבא לברך את הברכות מלוס אנג'לס אף ששם לילה.
לא מאמין שהגר"ע פסק ככה
מי שמע ממנו?
לא כזה מחודש. קיימים תקדימים, כגון פסקי ההלכה של האגרות משה לצאת ידי חובת מקרא מגילה וכן הבדלה באמצעות הטלפון. וכן יש בידי פסק הלכה מאחד מגדולי ישראל שהתיר סבא בחו״ל לברך אחת משבע הברכות שנאמר תחת החופה בישראל.
שלח פרטים של הפסק שיש לך בבקשה
הרב מכחיש שפסק כך