הטור המלא של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק שפורסם הבוקר בעיתון 'ידיעות אחרונות' תחת הכותרת: מה עושים עם איראן?
אז איפה אנחנו עומדים בעניין איראן? צדק בנט בתלונתו על 'הפער הבלתי נתפס בין הרטוריקה ל(היעדר) המעשים', שמצא בעניין האיראני כשהגיע ללשכת ראש הממשלה. המדיניות מול איראן מאז 2015 היא פשיטת רגל שיש לה כתובת ואחראי.
מחדל שביסודו רשלנות מופקרת ואשליה עצמית מסוכנת. ההסכם ב־2015 אכן היה גרוע, אולם משנחתם הפך לעובדה. נתניהו בחר בהתנגשות חסרת תוחלת עם אובמה ובכך החמיץ הזדמנות פז להתעצמות ישראלית חסרת תקדים והצטיידות באמצעים שיאפשרו לה פעולה עצמאית כנגד הגרעין האיראני. ב־2018 דירבן נתניהו את טראמפ ליציאה מההסכם, צעד הזוי שאיפשר לאיראנים ריצה מואצת לכיוון "מדינת סף", בטענה שהאמריקאים הם שמפירים אותו.
חמור מכך, בשני המקרים, מתוך שקיעה באשליה עצמית, לא פעל נתניהו במשך שנים להכנת "פלאן בי" ישראלי ואמריקאי בדמות פעולה צבאית כירורגית שתחזיר את האיראנים שנים אחורנית, ושתינקט אם האיראנים יחליטו לנוע לכיוון "מדינת סף". איראן היא יריבה מרה שפועלת להשגת מטרותיה, אך השוקת השבורה היא באחריות נתניהו.
בטוויסט אופייני לעידן הנדסת התודעה, לא רחוק היום שבו נשמע את נתניהו ושופריו מקוננים על כך ש"כל עוד הובילו אותנו נתניהו וטראמפ, ה'חזקים', נרתעו האיראנים מלנוע קדימה. אך מרגע שביידן ובנט, 'החלשים', התייצבו בראש – האיראנים פורצים לכיוון הגרעין". זהו כמובן הבל מוחלט, שמחליף סיבה ומסובב, אבל עוד נשמע גם גרועים ממנו.
חומרת המחדל מתבהרת כשמבינים שלהכנת אופציה צבאית לדחייה ממשית של תוכנית הגרעין, נדרשות מספר שנים וסיוע מסיבי של ארצות־הברית. אולם תוצאתו היא שהרבה לפני כן, בטווח של חודשים אחדים, יכולים האיראנים להפוך למדינת סף גרעינית שלא ניתן יהיה לעוצרה מהגעה לנשק גרעיני בעיתוי שתבחר. זוהי מציאות חדשה המחייבת הערכת מצב מפוכחת, החלטות ומעשים ולא איומי רהב חלולים – שאולי עושים רושם על חלק מאזרחי ישראל – אבל לא על האיראנים ולא על השותפים למשא ומתן. כנראה שהמשא ומתן עצמו יתחדש ב'ניוטרל מדשדש' שיאפשר לאיראנים המשך זחילה לכיוון 'מדינת סף', או אולי אף כלל לא יתחדש.
אני מרבה להשתמש במונח 'מדינת סף' משום שלהערכתי אין לאיראנים עניין לצעוד מעבר לסף הזה, שמאפשר להם ליהנות מהישגיהם מבלי שייאלצו להודות בהפרת 'האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני' שהם חתומים עליה – ובכך לאלץ את מובילות האמנה לפעול נגדם שוב באמצעות סנקציות.
גם אם האיראנים יהפכו למדינת סף, זאת כאשר יצברו מספיק חומר בקיע ברמה של 90 אחוז עבור 1־3 כלי נשק גרעיניים, הם עדיין יזדקקו לכשנתיים כדי לייצר אורניום מתכתי ולבנות את הנשק. אולם 'הסף' הוגדר כפי שהוגדר משום שהמשך ההעשרה ל־90 אחוז ופעולת 'קבוצת הנשק', ניתנים בקלות להסתרה. מרגע שנחצה אותו סף, אין לפקחי האו"ם יכולת לוודא שאיראן איננה מתקדמת בחשאי לכוח גרעיני ממשי. העבר עם פקיסטן ובעיקר עם צפון־קוריאה הוכיח שבמקרה של ניסיון הסתרה מכוון, כשמורם לבסוף המסך, המדינה האמורה נמצאת הרבה קדימה ביחס להערכות המוקדמות.
איראן איננה חותרת לנשק גרעיני על מנת להטיל פצצה על ארה"ב, ישראל, או שכנה אחרת. כשם שצפון־קוריאה אינה מחזיקה נשק גרעיני כדי להטיל פצצה על דרום־קוריאה, יפן או ארה"ב – אלא כדי להבטיח את שרידות המשטר של קים ג'ונג און ואת חופש הפעולה שלו. האייתוללות קנאים וקיצונים אבל לא מטומטמים. רחוק מזה. כמוהם כצפון־קוריאה שרוצה לשרוד וגם להשפיע על מה שקורה באזור שמסביבה, אבל לא רוצה לחזור לתקופת האבן. איראן, אם תגיע להיות 'מדינת סף', תיהנה ממעמד אזורי ועולמי משופר, מחסינות מפני התערבות צבאית חיצונית להפלת המשטר ומחופש פעולה מוגבר לחתרנות ופעילות בכל האזור. היא תיתפס כמי שהשיגה איזון אסטרטגי עם ישראל ותיהנה מדימוי של מי שהתריסה וכפתה את רצונה על העולם.
האיראנים חושבים ומדברים על ישראל במונחים של תופעה שאיננה טבעית למזרח התיכון ודינה להיעלם תחת הלחץ הכולל של התנגדות למהותה, דרכה וקיומה – דרך הקפתה בטבעת של עוינות פעילה והתשתה בצירוף של התנגדות אלימה מבחוץ והיחלשות מבפנים. אין לזלזל ביכולות האיראניות או בכנות שאיפתם לראות את ישראל נחלשת, מובסת ולבסוף נעלמת מהמפה, אבל אין לשכוח שלא אלמן ישראל. בכל טווח נראה לעין אנחנו חזקים יותר מאיראן או מכל צירוף של יריבים, יש לנו הזדמנויות לשילוב ידיים עם חלק מהשכנים הסונים, וככל שננהג בתבונה יעמוד לרשותנו הגיבוי הכולל של המעצמה החזקה ביותר (עדיין) בעולם.
יתרה מכך, זה יותר מ־50 שנה נחשבת ישראל בעולם למעצמה גרעינית, ועל פי מקורות זרים נערכת זה יובל בהשקעות עתק – לאפשרות שחרף כל מאמציה יופיע נשק גרעיני במדינה עוינת לה באזור.
ארצות־הברית מפנה את העוצמה הגיאו־פוליטית שלה להתמודדות עם סין ויוצאת ממחויבותה לנוכחות או למעורבות צבאית פיזית באזור שלנו. זו מגמה שהחלה אצל אובמה, התגברה אצל טראמפ ומבשילה למהלכים מסקניים אצל ביידן. אין שום סיכוי להניא את ארה"ב מסדר העדיפויות הזה או לשכנעה לבצע בזמן הקרוב תקיפה של הגרעין האיראני במטרה להסיגו לאחור במספר שנים. כלל לא ברור גם שיש כעת לארה"ב או לישראל תוכנית בת ביצוע למטרה הזאת. זו הרי תמצית המחדל ההיסטורי של נתניהו שתואר לעיל.
אבל יש לחלץ מהמצב שנוצר את המקסימום עבור ישראל. הצורך הדחוף של ישראל הוא תיאום הדוק עם ארה"ב להגדרת יעדים משותפים ודרכי השגתם במצב שבו איראן תהיה 'מדינת סף', ולא מחלוקות פומביות וחילופי האשמות עם הממשל, שאין בהם תוחלת מעשית והם נתפסים בעולם כג'סטות חלולות, שמשקפות מבוכה ולא מדיניות מפוכחת שמגובה ביכולת פעולה. זה כולל הידוק שיתוף הפעולה המודיעיני, גיבוש הסכמות על מצבים ואירועים המחייבים תגובה ישראלית ו/או אמריקאית והכנת תוכניות פעולה קונקרטיות ודרוכות למקרה שהמצבים הללו אכן יתממשו. תיאום של סיוע מוגבר לישראל באמצעים לפעולה עצמאית כלפי איראן במקרה הצורך, והאצת בניית המערכת הרב־שכבתית להגנה בפני רקטות וטילים לישראל. כולל פתרון בעיית המיירטים לכיפת ברזל, האצת פיתוח היירוט ההגנתי וההתקפי באמצעות לייזר ופריסת "שרביט קסמים" וסוללות חץ מהדור הבא. בנסיבות של אמון הדדי, ארה"ב תהיה מעוניינת בתיאום כזה, דווקא משום שהקשב שלה מופנה לסין.
איראן גרעינית, או אפילו כ'מדינת סף', היא שינוי קרדינלי לרעה במצבנו האסטרטגי, אך היא אינה מכילה בטווח הנראה לעין איום קיומי על ישראל. שום התפתחות צפויה לא תפטור אותנו מהאחריות להמשיך לחפש כל דרך לסכל את השגת היעדים האיראניים הללו, אבל לעולם אין לאבד את שיפוט המציאות. גם את ההבנה שבחיי אומה יש מחיר למחדלים. ושאחד הקשים שבהם הוא ההתמכרות לאשליות ומנהיגים שחיים בסרט.
בשלב זה, הסיכון העיקרי בהגעתה האפשרית של איראן ל'מדינת סף' איננו שבעתיד הנראה לעין תעמוד ישראל בפני סיכון של פצצה איראנית שתוטל עליה. הסיכון האמיתי הוא קריסה בלתי הפיכה של 'משטר מניעת ההפצה של נשק גרעיני'. במקרה של איראן גרעינית, צפוי שטורקיה, מצרים וסעודיה יחתרו להפוך בתוך עשור לגרעיניות וכל דיקטטור בעולם השלישי שירצה בכך יבנה לעצמו יכולת גרעינית. במצב שייווצר (שתואר כבר לפני שנים בספרו של פרופ' גראהם אליסון מהרווארד) עלול להופיע בעוד 20 או 30 שנה מתקן גרעיני, גם אם פרימיטיבי, בידי ארגון טרור קיצוני – וזה עלול להיות מסוכן לעולם כולו, לא רק לישראל. גם למקרים האלה, בעיקר במה שנוגע לתפוצת גרעין במזה"ת, יש להיערך מדינית כבר כיום.
רהב חלול איננו הדרך הנכונה. זו איננה מדיניות אלא מתכון להיחלשות ישראל ולצמצום יכולת ההרתעה וחופש הפעולה שלה. מממשלת השינוי החדשה אנחנו מצפים ליותר.
