איך אפשר לשמוח גם בתנאים קשים? האם ישנם אנשים שבכלל מצליחים לעשות את זה?
האם באמת קיימת כזו אפשרות בעולם לשמוח גם כאשר הכל מסביב נראה שחור ואפרורי?
תגיד יוסף, זה נראה לך הגיוני לשאול אדם בבית האסורים: "מדוע פניך זועפים"?
ואתם, השרים האסורים, לא יודעים לענות תשובה ברורה? "אנחנו בבית האסורים חיינו תלויים לנו מנגד, לא ראינו את האשה ואת הילדים מזה כמה חודשים, איך אתה רוצה שנחייך?"
מה התשובה?
כל מי שהיה בסביבתו של יוסף הצדיק בבית האסורים היה שמח ומאושר יום יום ושעה שעה.
יוסף היה מצליח לשכנע כל אחד עד כמה המקום הזה הוא המקום הכי טוב בעולם, ועד כמה פה אי אפשר לרצוח אותך, וכאן אתה לא אמור בכלל לעבוד קשה, כי יש לך שלוש ארוחות ביום, בין אם תעבוד ובין אם לא, איזה חיים מדהימים אין דבר טוב יותר מזה, "בואו ונדליק שירים ונפצח בריקוד".
וזה מה שהיה קורה בבית האסורים תחת פיקוחו של יוסף יום יום ושעה שעה.
כאשר בבוקר אחד קמים השנים עם פרצוף זועף, מיד הוא שואל "מה קרה? זה לא הגיוני" ואז הם מספרים לו על החלום, ואז הוא אומר "אויש, על זה לא חשבתי".
על "פשלה" כזאת לא עלה בדעתי להתגונן מראש, עכשיו בואו וננסה ביחד לפתור את הבעיה", כי אם אתה באמת מאמין בקדוש ברוך הוא, ובאמת יודע שהכל לטובה, ויודע שאפשר לסמוך עליו שהוא עושה למענך את הטוב ביותר שבעולם, כי הוא אוהב אותך יותר אפילו ממה שאתה אוהב את עצמך, אתה מצליח להיות שמח ומאושר בכל מקום עד כדי כך שאפילו פנים זועפים זה משהו שלא נמצא בשגרה.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
