שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי היום, היום של שלום הבית שלנו, והנה שאלות קשות שלכם.
מה עושים כאשר אחד מבני הזוג מגזים לחלוטין, ורוצים לעשות צעד שינער אותו, הוא לא מוכן להגיע לייעוץ, הוא לא מוכן לשבת לשיחה, הוא לא מוכן אפילו לפרוק ולספר מה מפריע לו כדי שנוכל ביחד לעלות על דרך המלך, הוא רק צועק, משתולל, משליך דברים ולפעמים אפילו חס ושלום וחס וחלילה מכה.
האם הגיע הזמן שאני אעשה את הצעד האלים הבא: אולי שאפתח תיק, אולי שאגש למישהו בחיר, אולי שאלשין עליו להוריו, אולי אפילו שאצא מהבית ואגמור סיפור.
שימו לב טוב מורי ורבותי!
דיברנו מספר פעמים על כך שעוול לא מנציחים, לא משאירים את העוול לנצח בבית, פונים לבן הזוג ואומרים לו: "או שאתה מישר קו, מכאן יוצאים יחד ליועץ או לרב שיישר את דרכינו, או שנפרדים, לא נשאר כאן ונסבול".
אבל עדיין גם כדי לעשות צעד כזה, וצעד נכון ככל שיהיה, חייב שיהיה כאן מישהו שילווה אותנו עם דעת תורה. לא יתכן שניקח את המושכות לידינו עד כדי כך שנחליט האם התגובה הייתה מספיק טובה או לא.
לא יתכן שלאחר שנבצע את אותו דבר הגון ונכון, נוכל לקבל החלטה האם התוצאה הייתה טובה או לא.
יש מישהו שאמור להיות מנותק מאיתנו, מישהו שלא נמצא כאן בשדה הקרב, מישהו שהוא מסתכל בעיניים ישרות, מישהו שגם אם הוא אומר על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל, אפשר לסמוך עליו, כי הוא יודע טוב יותר מאיתנו מהו ימין ומהו שמאל.
חייבים לבצע את התהליך, חייבים לעשות את הצעד הזה, אבל אנחנו חייבים שתהיה כאן דעת תורה.
כאשר אנחנו יוצאים מהביצה השגרתית של החיים, אתם מתחילים במעשים קיצונים נכונים ככל שיהיו, לא יתכן שנקבל את האחריות על עצמנו.
לוקחים אדם גדול, קובעים איתו שהוא הרב שלנו בעניין זה, ומכאן ואילך לא עושים שום צעד בלעדיו.
וגם אם הוא אומר צעדים קצת מוזרים, או קצת לא הגיוניים, סומכים עליו בעיניים עצומות, כי פה נמדדת הסיעתא דשמיא שלנו, פה נמצא הקדוש ברוך הוא איתנו והוא אומר: "מה שאמר לך אותו אחד כאילו אני אמרתי לך".
"לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז, יא).
שלא נצטרך לכך, שנזכה לחיים עם אהבה אחווה שלום ורעות.
וברוכים תהיו!
