שלום וברכה מורי ורבותי!
והיום צום עשרה בטבת, וכולנו יחד ללא יוצא מן הכלל צמים את הצום הזה, כל אחד לפי ההשתדלות שלו ולפי הכחות שלו, מי שאכל אתמול בלילה ומי שאכל היום לפנות בוקר עוד לפני השעה חמש כדי לזכות ולהצטרף לעם ישראל שיחד מתאבלים על חורבן בית המקדש.
אבל רק רגע! הרי יש לנו את י"ז בתמוז – היום שבו הובקעה העיר, ויש לנו גם את תשעה באב – היום שבו נשרף בית המקדש ונחרב לחלוטין.
שם אנו כבר הולכים לצום ולהתענות על אותו בית המקדש, מה יש לנו היום בצום "המוזר הזה" "שבסך הכל" מסמל את בואם של הצרים מסביב ירושלים והתחלתם במצור?
התשובה היא,
אומר לך הקדוש ברוך הוא, ומלמדים אותך חכמי ישראל "אל תמתין לרגע האחרון, אל תחכה לראות את הפיגוע קורה ורק אז תתחיל להתאבל, תצליח לזהות מהרגעים הראשונים מתי מתחיל האסון".
האסונות שאנו רואים מול העיניים אף פעם לא התחילו במימדים של אסון, תמיד הם התחילו בסטייה קלה מדרך הישר, במשהו כזה שנראה לא כל כך חשוב ולא כל כך עקרוני, אבל משם זה מתחיל.
כי הפיגוע הגדול, הפיצוץ האיום והנורא הוא רק לאחר תקופה שבה עברת את העברה הקטנה.
אנו אמורים להיות ערניים על כל צעד מצעדינו, ומצעדי כל הנלווים אלינו.
אם הבן שלך הקטן מתחיל לפספס, מתחיל לזגזג, אל תעלים עין, אל תאמר לעצמך: "מה השטויות האלו, הוא קטן, הוא לא מבין, זה לא כל כך חשוב".
כי משם מתחילים האסונות הגדולים!
כבר שדברים לא מצליחים כל כך להסתדר, כבר כשאתה רואה את החור הקטן בעסק, משהו שנעלמים בו כמה שקלים, תבין, אם יש חור שנעלמים בו כמה שקלים, ביום מן הימים יכולים להיעלם בו גם כמה מיליונים.
חור קטן סותמים בעודו קטן.
מתעוררים מבעוד מועד בחיים הגשמיים, וכל שכן וקל וחומר בחיים הרוחניים, וזוכים שלא להגיע לאותם מצבים קשים בהם כבר לא ניתן לעשות משהו כדי להציל את המצב.
בהצלחה רבה לכולנו,
תובנות מדהימות ונפלאות לכל החיים ביום הצום הנפלא הזה,וברוכים תהיו!
