שלום וברכה מורי ורבותי!
רבנו משה סופר, בעל "החת"ם סופר", היה ראש ישיבה גדולה ועצומה בפרשבורג, שם למדו טובי המוחות מכל האזור.
יום אחד במהלך השיעור, התקשו התלמידים בדבריו של רש"י הקדוש, הרי לרש"י ישנן כמה מלים מיותרות בדבריו. החת"ם סופר היה איתם יחד, הם ניסו לפצח את הסוגיא, להבין את דבריו של רבנו שלמה יצחקי אחד מגדולי הראשונים, אך ללא הצלחה.
לאחר דקות ארוכות של עמל ויגיעה, הרים אחד התלמידים את מבטו כלפי החת"ם סופר ואמר לו: "רבנו, רש"י "בסך הכל" היה בן אדם, אולי השתרבבו לו המלים הללו בצורה מיותרת, מדוע אנו מתעכבים כל כך על מספר מילים פעוט כל כך?".
הסתכל עליו החת"ם סופר ואמר: "אתה חמור!!".
התלמידים היו בהלם, "כבוד הרב קורא לתלמיד מן המנין חמור? הלא זו מלה שלא מוציאים מהפה בדרך הטבע, במקרה הכי גרוע האב שואל את בנו האם קראת לחברך ח-מ-ו-ר?, אבל איך כבוד הרב עושה זאת כלפי תלמיד חכם מבני הישיבה הקדושה?".
ענה להם החת"ם סופר: "לא אני אומר זאת, אלא רבותינו הקדושים בגמרא הקדושה (שבת קי"ב ע"ב) אומרים זאת: "אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים, וגם אז לא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר, כי הוא היה חמור מיוחד מדאי…".
מה זאת אומרת, האם הראשונים כמלאכים באמת או כבני אדם? מה התשובה? תלוי ביחס שלך כלפיהם.
אם אתה מתייחס לראשונים, לגדולי האומה שלנו, כאל מלאכים, היחס כלפיך אמור להיות יחס של אדם. אבל אם חס ושלום וחס וחלילה אתה מתייחס אליהם כאל בני אדם, כאל משהו שגרתי וסטנדרטי, היחס אליך אמור להיות כיחס של ח-מ-ו-ר.
מורי ורבותי! אנחנו קובעים את המשקל שלנו, אנחנו קובעים את האיכות שלנו, ואנחנו קובעים עד כמה אנו בני אדם.
ככל שנסתכל על הגדולים נעריך אותם יותר ונתרומם יותר, נהיה שווים אנחנו הרבה יותר, אך ככל שיקומו עזי פנים וחצופים שינמיכו את גדולי ישראל, הרי שהם מעידים על עצמם שהם אפילו לא ראויים להיות חמורו של רבי פנחס בן יאיר…
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
