בשכונת נווה יעקב בירושלים מתקשים להפרד מאחת מעמודי התווך של השכונה, אשת חינוך, אשת חסד ואשת חבר, הרבנית רחל חיה פויכטונגר ע"ה שנלקחה לבית עולמה אמש לאחר מחלה קשה והיא בת 54 בלבד.
ימים ספורים לפני פטירתה, פרסמה המנוחה מכתב חיזוק מצמרר לתושבות השכונה.
"אחיותי היקרות:
מבעד לערפל התחושות והכאב, מתנגנת באוזני מנגינת הפלאים של פרקי התהילים, אמרות נעים זמירות
ישראל – שאתן מעתירות בעדי כאחיות, אתן נחלצות ומגויסות בקבלות ובהתחזקויות עבורי, כל ליבי מלא
תודה .
אחיותי! לא בחרתי, נבחרתי. למקום שבו מתבקשים לעצור. בורא עולם מבקש ממני ומכל הסובב אותי,
חברותי, משפחה רחבה וגדולה, לעצור, לחשוב, להתעלות.
שנים רבות אנחנו יחד בשכונתינו, שותפות לשעות שמחה וקושי, פוגשות בשבתות ובימים טובים, ובהזדמנויות
שונות. והייתי רוצה לשתף אתכן בתחושה אחת מיני רבות.
בצד היסורים וההתמודדות קיים צד נוסף: פרמטרים אחרים של הערכת הרגע, כל רגע של חיים, כל רגע שיש
בו שלוה המאפשרת חיות, וחיוניות. ערכו של רגע כזה, לא יסולא בפז, ותודה ותודה ושוב תודה אין סופית
לבורא על כל רגע כזה.
כל הנשמה תהלל י- ה – על כל נשימה ונשימה, כפשוטו ממש.
יותר ויותר אני פוגשת את הבנת מערכת הגוף, עד כמה רופא כל בשר מפליא לעשות. פלאי ומושלם, וממש
בלתי נתפס.
המחדש בטובו, מחיה יום יום את ה עולם הנפלא שעוטף אותנו. וכעת, בעת של עצירה מאולצת, אני מביטה
בו מבעד לחלון חדרי, ציפורים יפהפיות, נופים מרהיבים, כל עלעל מגלה את מציאות ה' וטובו.
נעצור ונודה למי שמשגיח במדויק על כל נברא וכל דקה, והוא יעטוף אותנו ברחמיו.
אחיותי היקרות מאוד!
אני מודה לבורא עולם שזיכה אותי בחיבוק כ"כ ענק, של חברות, אכפתיות, מתאמצות, נא אל תרפנה !
להתפלל, ולהודות, ולהתעלות – שלחנה לי זכויות…
ובתוך הכאב, עולה נחשול של הודיה על כל אשר אתן מיטיבות עימי.
יה"ר שברחמיו המרובים ירפא לי, ויחיה אותי עמו"ש, ואוכל לשמחכם בבשורת ההודיה, ולהמשיך את מסורת
האחוה, מתוך שמחות לכולנו, בלב שלם.
בהערכה, באהבה, ובידידות,
רחל חיה בת אהובה פויכטונגר."
המנוחה ע"ה נולדה בבני ברק בכ"ד אב תשכ"ז לאביה הגאון רבי עקיבא יוסף ויספיש שליט"א ולאמה מרת אהובה.
בהגיעה לפרקה נישאה לבעלה הגאון הרב אלון פויכטונגר, דיין בבית הדין של הגאון רבי ברוך שרגא, ויחד בנו את ביתם בשכונת נווה יעקב בירושלים ובמשך השנים ניהלה מוסדות חינוך רבים והעמידה אלפי תלמידות.
במשך 17 שנה שימשה כמנהלת חינוכית בסמינר שבילי בית יעקב, אפיק, ומרגלית, שם חינכה דורות של תלמידות לתורה ויראת שמים תוך מסירות נפש עילאית.
תלמידותיה האבלות מתקשים לספוד לה: "הייתה מחנכת דגולה, אהבת התורה שפיעמה בה הייתה לשם דבר. הצליחה להשריש זאת בליבות תלמידותיה אותן אהבה אהבת נפש".
המנוחה הייתה בעלת חסד גדולה מתנדבת בבתי חולים אצל חולי לב. הייתה מסורה לחולים ובני משפחותיהם בצורה בלתי רגילה.
הותירה אחריה משפחה ענפה 12 ילדים, מתוכם שישה ילדים שטרם שזכתה להשיא.
הלוייתה התקיימה אמש (ד) בשעה 20:30 מבית הלוויות שמגר בירושלים להר הזיתים שם נטמנה.
תנצב"ה.
תושבים בשכונת נווה יעקב אומרים ל"המחדש" כי בקהילתם בסמיכות לביתה של הרבנית פויטונגר ע"ה, ישנה עוד אשה שתבדל לחיים ארוכים, חולה מסיבוכי הקורונה ורבני השכונה מבקשים להעתיר עליה בתפילה. שמה לתפילה הוא אריאלה בת פאני ציפורה
הייתה צדיקה אמיתית….אבידה לכולנו.
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים…