מדענים בצוות הרובר קיוריוסיטי של נאס"א הודיעו כי נמצאו כמויות חריגות של פחמן-12 בדגימות קרקע שנלקחו מסלע במאדים. כאן בכדור הארץ, סוג זה של פחמן נחשב למאפיין מובהק של תהליכים ביולוגיים.
פחמן-12 הוא איזוטופ טבעי ויציב של פחמן. מהעשב הקטן ביותר ועד הלווייתן הכחול, כל היצורים בכדור הארץ משתמשים בפחמן-12 לפוטוסינתזה או למטבוליזם. לעומת זאת, יצורים חיים אינם משתמשים באיזוטופ הגדול והכבד יותר פחמן-13, שאף הוא טבעי ויציב. מאחר שכדור הארץ רוחש חיים, 98.93% מכל הפחמן בו הוא פחמן-12 ורק 1.07% הוא פחמן-13.
כעת, מדענים מדווחים כי הרובר קיוריוסיטי קדח בסלע שנמצא ברכס ורה רובין שבמכתש גייל וניתח 24 דוגמיות של האבקה מהקידוח. הרובר חימם את הדוגמיות ל-850 מעלות צלזיוס ו"רחרח" את הרכב הגז שהשתחרר. בשש מתוך 24 הדגימות נמצא יחס עודף של 70 חלקים לאלף יותר פחמן-12 מאשר פחמן-13. בנאס"א טוענים כי זוהי חתימה פחמנית ייחודית, שייתכן כי נפלטה כגז מתאן מבקטריות שחיו על הסלע או בקרבתו. אחרי שהשתחרר, הגז הפחמימני שקע חזרה, התכסה והשתמר – עד שנקדח ונותח על ידי הרובר.
אלא שמאדים כמובן הוא עולם ומלואו, עם תנאים שונים מאוד מאלה השוררים בכדור הארץ, והחוקרים מעדיפים שלא לצאת בהכרזות.
ד״ר רעות סורק-אברמוביץ, אסטרוביולוגית וחוקרת במו"פ מדבר וים המלח בחסות אוניברסיטת בן גוריון, אמרה לסוכנות החלל הישראלית בעקבות הפרסום כי מדובר בממצא מדהים, אך צריך לפקוח עין ולחפש גם הסברים אפשריים נוספים, שאינם קשורים להתפתחות של חיים. "הממצאים האלה בהחלט מעניינים ומחדשים, אבל אם יש משהו שמאדים לימד אותנו, הוא שלא כדאי לקפוץ למסקנות. זהו כוכב לכת שמאלץ אותנו כל הזמן להטיל ספק ולמצוא הסברים פיזיקליים לתופעות, שאילו היו מתרחשות בכדור הארץ, ניתן היה להסבירן בקלות באמצעות תהליכים ביולוגיים. לכן, למרות שמדובר בממצאים חשובים שייתכן שמעידים על קיום חיים במאדים בעבר, חשוב להחזיר דגימות מהשטח או יותר עדיף, לשגר לשם משימות מאוישות שיבצעו מחקר מקיף ויסודי בשטח".
ואכן, במאמר שפרסמו בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences, צוות הקיוריוסיטי מציע גם שני תרחישים לא-ביולוגיים שיכולים להסביר את הממצאים המפתיעים. לפי התרחיש הראשון, חתימת הפחמן הייחודית נוצרה באינטראקציה כימית בין האור העל-סגול לפחמן הדו-חמצני באטמוספרה המאדימית. ואילו לפי תרחיש השני, והקיצוני יותר, מערכת השמש כולה חלפה לפני מאות מיליוני שנים בתוך ענן של גז מולקולרי שבמקרה היה עשיר בפחמן-12 – והאיזוטופים האלה הם ששקעו על הסלע שבמכתש גייל.
הידיעה התפרסמה באתר סוכנות החלל הישראלית שבמשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה.
