רבי זאב וולף מז'יטומיר, מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש. שימש כמגיד מישרים והפיץ את תורת החסידות בז'יטומיר. בנוסף היה מקורב גם לרבי פנחס מקוריץ ולעוד מגדולי החסידות. רבי זאב היה רותם את עגלתו ומשמן את הצירים בעצמו ללא סיוע, בכדי ליסוע לרבו המגיד.
פעם אחת ישבו החסידים לאכול אצל רבם המגיד, ולפתע המגיד אמר: "הבה נמהר לסיים את הסעודה ולברך ברכת המזון, משום שצריכים אנו להסמיך אחד מאיתנו לרבי." לאחר מכן נתן המגיד לרבי זאב כוס יין שיזמן את המסובים לברכת המזון. אחרי הברכה שאל המגיד את רבי זאב: "מה הרגשת שנתתי לך את הכוס?" ענה לו רבי זאב: "הרגשתי שתי ידיים מונחות על ראשי." אמר לו המגיד: "היה זה אליהו הנביא שהסמיך אותך לרבי." כשנפרד מרבו ופנה ליסוע לביתו, באו רבים ללוותו מכיוון שהוסמך לרבי. אמר להם ר' זאב: "כתוב בתלמוד שכאשר אדם מתמנה לתפקיד ציבורי אסור לו לעשות מלאכה בפני שלושה אנשים, לכן מבקש אני מכם שתיכנסו הביתה לרגע כדי שאוכל לשמן את צירי עגלתי."
תורותיו נדפסו בספרו "אור המאיר", שנחשב לאחד מספרי היסוד של החסידות. הספר נכתב על ידי תלמידו רבי אליעזר מז'יטומיר. הספר קיבל את הסכמותיהם של רבי לוי יצחק מברדיטשוב ואחרים. הדרשות שבספרו מעוררים לחיי פשטות.
רבי זאב גינה את רדיפת המותרות, בגישתו ביטל את הבלי העולם הזה, נכסיו, ערכיו, יצריו, מכאוביו וייסוריו. בביקורת זו הוא לא חסך ביקורת מהתנהגות האדמורי"ם בדורו… מעבר לכך הוא מקיף בספרו את כל השאלות המרכזיות שעמדו בעולם החסידות. מידידיו בין צדיקי החסידות: רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי מנחם נחום מטשרנוביל, רבי משולם זושא מאניפולי.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אחינו אמן!
גם כך כל הסיפורים על החסידים מפוקפקים והאמירות האלו לא מוסיפים כבוד לחסידות