שלום וברכה מורי ורבותי!
בימים אלו מסתיימים ימי השבעה לפטירתה של הישישה הדגולה, הסבתא יוכבד מולא, זכרונה לברכה.
שימו לב טוב!
הסבתא יוכבד לא היתה סבתא שלי, היא בסך הכל אימו של מור דודי היקר והאהוב, שיבדל לחיים טובים וארוכים, הרב רפאל מולא שליט"א, דרכו זכיתי להכיר אותה.
לראות אשה שזכתה והאריכה ימים, זכתה ובכל תקופות חייה המוקדמים יותר, והמאוחרים יותר, תמיד הייתה שמחה ומאושרת.
היא ובעלה, שכבר הסתלק לשמי רום. תמיד היו טובי לב, בעלי עין טובה, ושמחים בכל הסובבים אותם. מעולם לא ראיתי אותם מקפידים על מישהו, מעולם לא ראיתי אותם כועסים על משהו.
מה יש בדור ההוא, באנשים המיוחדים הללו, שהיו קרובים כל כך לקדוש ברוך הוא?
מה יש בהם שנותן את שלוות הנפש הזו, שכל כך חסרה בימינו?
מה יש בהם שנותן את הראות השפויה הזו שכל כך נדירה אצל האנשים בדור שלנו?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
בשביל להיות האדם ששמח ומסתפק במה שיש לו, לא מספיק להיות אדם טוב עין, צריך להיות אדם שמבין שיש מישהו שמנהל את העולם. ודווקא בגלל זה, כל מה שקורה לך, זה הדבר הטוב, המדהים והמתאים ביותר בשבילך.
להיות אדם בעל אמונה, פירושו של דבר להיות אדם שאין משהו שיכול להוציא אותו משלוות הנפש שלו.
להיות אדם בעל אמונה, זה אומר שמעולם הוא לא מחפש בעיניים גדולות משהו שאין לו, שמעולם לא הסתכל ימינה או שמאלה לרכבים של השכנים, או על המטוסים של נגידי העם ואומר לעצמו: "מתי יבוא לידי ואקיימנו" (ברכות ס"ב ע"ב). ממש לא! מה שיש לי זה המקסימום שמתאים לי, טיפ טיפה יותר מכך, הרי שזהו נזק!
ההבדל היחיד בין האנשים הרגועים והשלווים הללו לבינינו, הוא האמונה והתום שהיו להם בהבנת דרכי ה' יתברך. לא ניסו יותר מדאי להעפיל גבוה, לא ניסו יותר מדאי להסביר דברים.
אם זה מה שהקדוש ברוך הוא שם בפתחנו, כנראה שזה הטוב ביותר בעולם, וזהו המתכון לחיים השלווים והשקטים ביותר בעולמנו זה.
ברוכים תהיו!
