שלום וברכה מורי ורבותי!
והלילה, ליל ראש חודש אדר ב', היום הראשון משני הימים של ראש חודש אדר שני.
רק רגע!
הלוא "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כ"א ע"א), וכבר מתחילתו של ראש חודש אדר א' פצחנו באושר ובריקודים.
מה יש לנו לעשות היום?
התשובה היא פשוטה: היום מגבירים את "הווליום", היום מעלים את השמחה. היום, כולנו יחד, כבר הלילה, מתחילים להעפיל אל מרומי פסגת השמחה, משהו שרק יום הפורים יהיה שמח יותר ממנו.
אז מה בעצם אנו עושים כאן? מנהלים חיים של גלים? חיים של שמחה ולאחר מכן של עצב?
הלוא אם באמת היינו יכולים להיות מאושרים, היינו עושים את זה גם לבד, לא?
ואם אנו מאושרים, אז למה לקבוע לזה רק יום אחד?
אז סיכמנו שכדי להיות מאושרים חייבים שתהיה לנו אמונה בקדוש ברוך הוא, ומצפון נקי. לא נרחיב על זה עכשיו, זה נאמר בחיזוקים הקודמים שלנו.
אז על מה נדבר היום? מה רוצה הקדוש ברוך הוא מאתנו בתקופה הזו?
האם באמת רוצה הקדוש ברוך הוא שנשמח ארבעה עשר – חמשה עשר ימים, ומיד לאחר מכן נחזור לחיי הדכאון המשמימים שלנו? או שמא יש לקדוש ברוך הוא תכנית אחרת?
מה התשובה?
אומר לך הקדוש ברוך הוא: "יקירי! 'משנכנס אדר מרבין בשמחה' – מגבירים את 'הווליום' של השמחה. מאותו הרגע נשארים באותו ווליום במשך שנה שלימה, בהפסקה קלה של חודש אב, שבו ממעטים בשמחה, עד לראש חודש אדר הבא. ובראש חודש אדר הבא שוב פעם מרימים את 'הווליום' של השמחה".
כלומר, משנה לשנה אתה הופך להיות אדם שמח ומאושר יותר.
משנה לשנה אתה הופך להיות לאדם שליו נפש ושקט יותר.
משנה לשנה אתה הופך להיות "ההוא" שהשולחן שלו נקי יותר, הוא מתחזק באמונה יותר, ויודע שאין משהו רע שעובר עליו, אלא כל דבר הופך אותו לשמח ולמאושר הרבה הרבה יותר.
חודש אדר של השנה הולך להיות האדר השמח ביותר בחיינו, שרק האדר הבא של השנה הבאה, הופך להיות האדר מספר אחת, ומשאיר את אותו אדר מספר שתיים…
משנה לשנה שמחים יותר, מאושרים יותר, מגיעים לרמות גבוהות הרבה הרבה יותר באמונה, בבטחון ובשמחה של יום יום, ושעה שעה, וזוכים לחיים מאושרים, ולגן עדן כבר כאן בעולם הזה.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
