שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים שבינינו, שבזכותו נזכה, בעזרת ה', ובישועתו לילדים מחונכים – מצרך נדיר ויקר בימינו אלו…
ושימו לב טוב!
מה קורה אם אתה בתור הורה, או בתור מורה, מחנך, מחליט להתנהג בצורה יפהפייה ומדהימה עם ילדיך, מעניק להם את מלוא החום והאהבה, מדבר איתם בגובה העיניים, מסביר להם כל צעד בטרם הוא נעשה. אבל אתה שם לב שהצוות, כלומר, ילדי הכיתה, או ילדי בני המשפחה, מתייחסים אליך בזלזול, מפרשים את טוב ליבך כחולשה, ועושים הכל כדי לעבור על דבריך, ולזלזל במוצא פיך.
מהיכן זה נובע? ומה צריך לעשות בכזה מצב?
אז קודם כל, אתה אמור להבין דבר פשוט. אם מישהו מזלזל בטוב לבך, זה אומר שהוא נכווה לפניך ממישהו שהתנהג בצורה שונה. כי הרי ילד שנולד, ומדברים איתו בצורה יפה, ומרוממים אותו, אין שום סיבה שבעולם שיזלזל ויפרש זאת כחולשה!
היחיד שיכול לפרש את טוב הלב, ואת היחס הנאות מהמחנך הנפלא הזה כחולשה, הוא מישהו שראה את האחרים שמתנהגים בצורה לא יפה ולא נאותה. רק הוא יכול להסתכל עליך בצורה כזו.
אז קודם כל שב ותבכה! כי היתה פה איזו שהיא שנה שאתה פספסת את הילד הזה. היתה פה איזו שהיא תקופה, או מישהו שהראה לו חיים אחרים, עכורים, חיי גיהנום, בטרם הוא הגיע לראות את חיי גן העדן שאתה מציע לו.
לאחר מכן תבין, שאם זה נכון, אין לך מה לכעוס עליו, הוא בעצם לא אשם. הוא בעצם "ההוא" שהפך להיות קרבן, בעקבות התנהגותו שאדם אחר, רע מעללים, שהתנהג אליו שלא כהוגן.
והדבר האחרון, כדי לצאת מזה, הרי אין לך אפשרות להגביה את הקול, אין לך אפשרות להעניש ולבזות, גם כי לא מדובר במישהו שמגיעים לו הדברים הללו, וגם כי זה אף פעם לא עוזר בטווח הארוך. זה רצח בדם קר לטווח הקצר, לעולם זה לא יעזור לחנך, לעולם לא ניתן לקיים בזה את הפסוק: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב, ו).
כי ברגע שהוא יראה אותך קטן יותר, והוא חזק וגיבור יותר, הוא יעשה ככל העולה על רוחו.
הדבר היחיד שיש להפעיל כאן הוא: סמכות.
להסתכל לילד בתוך העיניים, להבהיר לו בצורה חד משמעית מיהו כאן האבא, מיהו כאן המחנך, "ולמרות האהבה הגדולה ועצומה בה אני "מטביע" אותך, אני יכול לומר לך מה לעשות, ואתה תבצע זאת, כי זה הוא סדר העולם, וכך מתנהלים החיים".
רק בצורה של סמכות, נוכל "לכבול באהבה" ילד שחווה טראומה מאדם אחר שהתנהג איתו בצורה קיצונית לרעה.
בהצלחה רבה לכולנו באחד ממבחני החיים הקשים ביותר, אם לא הקשה ביותר שבהם,
וברוכים תהיו!