הרי פורים הסתיים בצורה מדהימה ויפה. אמנם זה התחיל בפחד, התחיל בבעיות, אמנם אסתר ציוותה על כולם להתענות והיא אמרה למרדכי היהודי: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן" (אסתר ד, טו-טז).

אסתר לא רק ציוותה על כולם לצום, גם היא עצמה צמה.

אבל מה קרה לבסוף? נס גדול כל כך, "וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (שם ט, א).

האם בגלל שקרה לנו נס כזה גדול, אנו צריכים לצום כמו שהתענו אז לפני קרות המקרה הניסי?

האם אנו בעצם לא "מטשטשים" את ההיסטוריה בכך שאנו מתעלמים מהתוצאה, והולכים לפי אותו סדר 'כרונולוגי' שהוא לא נכון להיום?

הרי היום אתה לא באמת אמור לצום, כי באמת הגזירה מאחורינו, כולנו הרי יודעים מה היא התוצאה.

מה התשובה?

כאשר אתה בא לדבר עם הקדוש ברוך הוא בפרץ של שמחה והתלהבות, כאשר אתה בא להודות לו, ישנן כמה אפשרויות להודות.

אחת מהאפשרויות היא: לשחזר את הרע שהיה לך, בטרם זכית לאושר הגדול.

בפסח אנו אוכלים מצות זכר ללחם עוני, וזה גם מה שאנו עושים היום.

אנו בעצם אומרים לקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם! אנו זוכרים איך הגיעה הישועה, אנו זוכרים היכן היא נוצרה. והיא נוצרה דווקא בזמן שהיינו קרובים אליך יותר, דווקא בזמן שכל עם ישראל צם והתענה.

אמנם היום אנו משחזרים את זה בשמחה. אנו לא בוכים ולא עצובים. אנו שמחים, רוקדים, ואפילו מאזינים לשירים. אבל עדיין, אנו עושים זאת מתוך תענית כדי לשחזר את הרגעים של ההצלחה מראשיתן. לזכור שככל שנהיה קרובים לקדוש ברוך הוא יותר, ככל ש"נתעלל" בגשמיות שלנו יותר למען שמו יתברך כדי להתקרב אליו – ואז לא היה חסר לעם ישראל על מה לחזור בתשובה, כפי שבוודאי לאף אחד מאתנו לא חסר – אנו מבינים וזוכרים שזה תלוי בזה, ההצלחה תלויה בקרבה לה' יתברך.

מתענים מתוך שמחה, מתענים מתוך אמונה, ומתענים מתוך הבנה שזה מה שגרם לגאולה השלימה והאמיתית אז, וזה מה שיגרום לגאולה השלמה והאמיתית של כולנו.

בהצלחה רבה לכולנו,

וברוכים תהיו!

תורני, המחדש, הרב אליהו רבי, חדשות חרדים