שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו!
והיום בלילה עוברים לשעון קיץ, מדהים!
כאן בארץ ישראל, לוקחים את השעה, והולכים שעה אחת קדימה.
זה פשוט מדהים, כי אם לפני רגע לא היה מאוחר, לפתע פתאום יכול להיות מאוחר…
זה אומר יותר מזה.
זה אומר שאם אתה מאחר לפגישה, אתה יכול פשוט להזיז את מחוגי השעון ולקבל החלטה שבמקום לאחר בחצי שעה, בעצם הקדמת בחצי שעה.
מה קורה פה? האם זה הגיוני?
אנו לא מדברים על ההלצה הידועה והמפורסמת, שאדם שהגיע לאוטובוס באיחור, התחיל לבכות את מר גורלו, ואז אמר לו ישיש חכם: "לא איחרת לאוטובוס הנוכחי, אלא הגעת מוקדם יותר לאוטובוס שיוצא בעוד כשעה",
אני מדבר על משהו הרבה יותר עמוק.
מה קובע האם אנו באיחור, או שהקדמנו? מה קובע האם יש לנו זמן לדבר הזה או לא?
אשתך צריכה אותך לשיחה, ואתה מאחר לעבודה, האם אתה מאחר לעבודה, או אתה חומק משיחה עם אשתך?
תלוי מה נמצא בראש סולם העדיפויות שלך.
כי אם בראש סולם העדיפויות נמצאת העבודה ורק לאחר מכן נמצאת האשה, הרי שאתה מאחר לעבודה.
אולם לעומת זאת, אם בראש סולם העדיפויות נמצאת אשתך ורק לאחר מכן העבודה, הרי שאתה נמצא עכשיו בזמן ובמקום הטובים ביותר, בשיחת נפש עם רעייתך, ורק לאחר מכן עובר לדבר הלא כל כך חשוב הזה שנקרא "עבודה".
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו!
אילו סדרי העדיפויות שלנו היו מסודרים ונכונים, הרי שלאף אחד כמעט לא היתה בעיה בשלום הבית.
אם אתה מבין עד כמה אשתך וילדיך הם הראשונים במעלה, ואין משהו חשוב יותר, היית יוצא מהעבודה עוד לפני הזמן, ומסביר לבוס: "אני מאחר לפגישה עם רעייתי לארוחת הערב".
זה נשמע מוזר, זה נשמע לא הגיוני, כי בעיני רוב בני העולם העבודה קודמת לאשה.
אבל אנו אמורים להבין שזה להיפך, בעלך ואשתך קודמים לכל העולם כולו, קודמים אפילו לכסף שאתם כביכול "מגייסים" למענם. כי זה לא שווה לומר "אני מגייס כל חיי כסף לרעייתי ולילדיי", ולהשאיר אותם לבד בלי אבא. הם קודמים לכל דבר.
לומדים משעון הקיץ עד כמה אנו בעלים על השעות שלנו, ואנו היחידים שמחליטים מתי מאוחר, למה מאוחר, ולמי הקדמנו. ועושים הכל, כדי להקדים לדברים שנמצאים באמת בראש סולם העדיפויות.
בברכת אהבה ואחווה שלום ורעות לכולנו,
וברוכים תהיו!
