שלום וברכה מורי ורבותי!
מהיכן שואבים כחות לכל הניקיונות לפסח, להכנות, לרכישות, לכל כך הרבה דברים ש"עומדים לנו על הראש" כיהודים בני אברהם יצחק ויעקב, בימים הללו?
איך שואבים כחות לכל זה? לא "נמאס" כבר?
זה חוזר על עצמו שנה אחרי שנה, ובימים הללו, יום אחר יום, וזה כבר נראה משהו הרבה יותר גבוה מהמימדים שלנו, הר שלא ניתן לטפס עליו.
שימו לב טוב מורי ורבותי!
אם אתה מתייחס למה שאתה עושה כאל עבודת פרך, הרי שעוד בטרם תתחיל את אותה עבודה, אתה רואה עד כמה היא קשה, ועד כמה היא בלתי אפשרית.
אבל מה קורה כאשר אתה לא מסתכל על מה שנמצא מולך, כאשר אתה לא רואה את ההרים של הכביסה ושל הכלים שצריכים להטביל, כאשר אתה לא רואה את הניקיונות ואת הספונג'ה, אלא אתה רואה משהו אחר, אתה רואה מה המטרה שלשמה כולנו טורחים.
אתה, כיהודי שנגאל ממצרים, נמצא עכשיו בפני הזדמנות חייך, להודות לקדוש ברוך הוא על כל מה שהוא עשה.
אתה, בידיים שלך, ואת, בידיים שלך, מצליחים לטהר ולקדש את הבית, ולהפוך אותו להיות מוכן לליל הסדר, לבית המקדש הפרטי שלכם.
אתם עושים משהו שהקדוש ברוך הוא ופמליה של מעלה מסתכלים עליו בזכוכית מגדלת יום יום ושעה שעה, הם רוצים לראות איך אתה עושה את זה, ואפילו מה היחס שלך לכל הסובבים אותך תוך כדי עשייה.
עכשיו אתה מבין שיש כאן משהו גדול הרבה יותר ממה שחשבת?
לא מדובר בניקיונות, לא מדובר ברכישות, לא מדובר במשהו שמתכוננים אליו סתם.
מדובר בבניית בית המקדש, וגם לא בית המקדש הרגיל, אלא בית המקדש הפרטי שלך.
אתה מבין לאלו רמות אדירות אתה מתכוון להגיע בערב הזה, לאחר ההכנה הראויה? אתה מבין עד כמה הקדוש ברוך הוא שמח בכל פעולה שאתה עושה?
זה אמור להביא לך כחות!
כאשר אתה מסתכל ורואה לא את המים של הספונג'ה, אלא את הניקיון של בית המקדש. לא את הרכישות המיותרות כביכול, אלא את הדברים שקונים כדי לשמח את האשה ואת הילדים, וכדי למלא את רצון ה' יתברך. לא סתם "מצות שוברות שיניים", אלא קרבן פסח שאלוקים רוצה ומבקש מאתנו לאכול.
משם מגיע הכח הגדול והעצום לצלוח כל משבר בהצלחה, ובעיקר בהרבה מאוד אהבה.
ברוכים תהיו!
