גאים להיות ישראלים ויהודים, מוטרדים מהשסע החברתי ומיוקר המחיה. שליש מהישראלים טוענים כי המדינה לא נותנת יחס ראוי למשפחות שכולות וכי יש להפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות. כך עולה מסקר חברתי של תנועת פנימה המתפרסם ב'ישראל היום' שמבקש לעסוק בשאלות הנפיצות המועלות סביב יום הזיכרון ויום העצמאות, שיצוינו השבוע.
באשר ליחס המדינה למשפחות שכולות, כ-35% מהישראלים מרגישים שהמדינה לא נותנת יחס ראוי למשפחות שכולות (בהם 68% מהצעירים עד גיל 29, לעומת 19% בלבד בקרב ישראלים מעל גיל 65). נוסף על כך, דיון עתיק עוסק בשאלה אם נכון לחגוג את יום העצמאות בסמיכות רבה כל כך ליום הזיכרון, ובמעבר מהיר מעצב ויגון לשמחה. באשר לכך, 30% מהישראלים שהשתתפו בסקר טוענים כי יש להפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות.
כ-12% מהישראלים טוענים כי הצמידות בין יום הזיכרון ליום העצמאות פוגעת בקדושת היום, ו-13% מהישראלים מאמינים כי יש להפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות בגלל העומס הרגשי על המשפחות השכולות.
בפתחו של אחד השבועות המקודשים והמשמעותיים ביותר, מספקים הנתונים הצצה אל היותה של ישראל מדינה שנבנתה בדם ובדמעות. לכ-65% מהישראלים יש קשר אישי לשכול, והם איבדו חבר או בן משפחה במערכות ישראל או בפעולות איבה. בתוך כך, 23% מהישראלים ציינו שאיבדו חבר קרוב במערכות ישראל.
הסקר נערך ביוזמת תנועת פנימה, הפועלת לפתרון משבר הקיטוב בחברה הישראלית, ובוצע על ידי חברת דיירקט פולס בקרב 500 נשאלים בני 18 ומעלה, ובמדגם המייצג את החברה הישראלית.
לדברי אורי עפרוני, מנכ"ל פנימה: "נדמה שיום הזיכרון ויום העצמאות הם בין הסמלים הבודדים שמאחדים ומשותפים לחברה הישראלית, שסובלת מקיטוב ומשיסוע, במיוחד בשנים האחרונות. העובדה ששליש מהישראלים חושבים שהמדינה לא נותנת יחס ראוי למשפחות שכולות היא תעודת עניות, ודורשת חשבון נפש מעמיק, בעיקר בגזרת המנהיגים".
לדבריו, "במדינה שבה ל-65% מהאזרחים יש קשר אישי למשפחת השכול ושילמו את המחיר הכי כבד (שאגב, חוצה קהילות ומגזרים), ראוי שתיבחן החזרה למודל של סוף שבוע המפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות. המעבר החד כואב מדי, ולא מאפשר באמת לחגוג עצמאות".
משום מה נדמה לי שכולם מהצד השמאלי של המפה הפוליטית