איך הצליחו עסקני העירוב לחדור לבית החילוני העקשן?

בהלכות עירוב ישנו דין של שכירו ולקיטו כפי שנאמר במסכת עירובין "אמר רב יהודה אמר שמואל אפילו שכירו ואפי' לקיטו נותן עירובו ודיו".

בשכונת פרדס כץ בבני ברק ועד העירוב סידר שיהיה אפשר לטלטל בכל רחבי השכונה, ולכן הקימו עירוב, אולם מאחר והעירוב נעשה לתועלת שומרי המצוות כדי שיוכלו לטלטל ואם ישנם בתחום העירוב יהודים לצערינו שאינם מעוניינים בעירוב ולהשתתף בו הרי העירוב באותו אזור של התושבים שאינם חפצים בו אינו למהדרין, אם העירוב המהודר ביותר הוא באזור חרדי לגמרי, אולם באזור חילוני יש פתרונות הלכתיים כמו מה שנהגו לקנות את הרשות משר העיר, בזמנינו זה יכול להיות עיריה או משטרה שיש להם רשות להגיע לכל דירה בעיר ולבצע בה פעולות.

אולם ישנו פתרון טוב יותר והוא לקבל רשות מבעלי הדירות החילונים להניח דבר מה בדירתם ומימלא עצם הרשות להניח שם דבר מה של שומר תורה ומצוות מימלא השטח נחשב שכור לו ויועיל העירוב.

בועד העירוב בשכונת פרדס כץ המתחרדת כמעט לחלוטין בעשורים האחרונים השתמשו בפתרון המבריק הזה, ותחילה ביקשו מכל בעלי הדירות להשכיר מהם מקום בבית שלהם לצורך העירוב, אולם נותרה משפחה אחת עקשנית ביותר, שסירבה.

תחילה ניסו האברכים לבקש מהם לתלות דגל מדינת ישראל ביום העצמאות בגג ביתם, אך הם סירבו לקבלו.

עד שעלה רעיון מבריק, העסקנים עלו לבית אותו שכן ואמרו לו שישנה מכת עכברים באזור ולכן עליו להניח מלכודת עכברים בגג הבנין באומרם שהביוב עובר דרך הגג, השכן ניסה לסרב אלא שבמקרה עבר בסמוך לבית עכבר והשכן ראה בעיניו את הבעיה והסכים להניח מלכודת בגג ביתו – כך הושג פתרון לבעיית העירוב.