שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך הילדים שלנו!
וליתר דיוק, כרגיל, שעת חינוך ההורים, שבעזרת ה', בזכות שעות אלו, נזכה לילדים מחונכים.
ושימו לב טוב!
הנה שאלה שלכם: מה עושים כאשר המורה צעק, נזף ואפילו השפיל את בננו היקר בכיתה, והוא חוזר הביתה עצוב, עצבני וקודח?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
אמנם לצערנו ולבושתנו הרבים, עדיין ישנם מקומות שבהם המורים צועקים ומשפילים את הילדים, לא עלינו ולא על אף אחד מעם ישראל.
אולם אם חס ושלום וחס וחלילה בנך לומד באותו "בית מטבחיים", מה התפקיד שלך לעשות?
האם אתה בתור אבא, או את בתור אמא, אמורים להיות אלו שהיום מוסיפים שמן למדורה, נוזפים בילד צועקים עליו, ומסבירים לו עד כמה הוא חוטא ופושע?
או שאולי אתם אמורים להיות אלו להיות אלו שיוצרים ומשמשים מפלט לבן המדהים והנפלא הזה, שיצא עתה מאותה שואה איומה והגיע לביתכם החמים והטוב?
אהבה – היא אהבה ללא תנאים. "גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב, ו), זהו התנאי של "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" (שם).
זה אומר, שגם לאחר מותו של המורה, מישהו כאן אמור להמשיך באותה דרך. וכדי שהוא ימשיך באותה דרך, הוא אמור לעשות זאת באהבה בלבד, ולא חס ושלום וחס וחלילה על ידי כפייה, שנאה או השפלה.
אם החזון אי"ש זצ"ל אומר שרב שצועק על תלמידו, הרי שחינך אותו להיות מושחת במידותיו, ולא הועיל במה שאמר לו דברי תוכחה ומוסר על הדברים בהם הוא צריך להתיישר. זה אומר שאם המורה של הבן שלך חטא, לך אסור לחטוא!
אתה אמור להיות אותו אחד שמגיע לבן, מחבק אותו, מנשק אותו. לא מדבר סרה במורה, כי לצערנו, נכון לשלב זה, הוא עדיין המורה שלו, ומבחינה מסוימת רבו האישי.
אך להסביר לבן עד כמה אתה אוהב אותו למרות הכל, ועד כמה יחד, בעזרת ה', נזכה לחזור לבית הספר באהבה, ולהצליח להטות רחמים, חן וחסד מהמורה לתלמיד המדהים שלנו.
הילד צריך לדעת שההורים שלו אוהבים אותו בכל מקרה, ללא קשר לציון, ללא קשר לתוצאות, ואפילו ללא קשר לרוחניות שלו.
באהבת – אמת מובילים את הילד לאהוב את הדרך שלנו, ויחד לצלוח את הפסוק המדהים והנפלא שכולנו מייחלים לו "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (שם).
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
