חה״כ עמיחי שיקלי שהוכרז ע״י ועדת הכנסת כפורש מסיעת ימינה, הגיש היום לביהמ״ש המחוזי בירושלים את ערעורו.
בנוסף לטענות כי ההחלטה בעניינו הייתה ידועה מראש למרות שהייתה אמורה להתקבל רק לאחר ניהול הליך מעין שיפוטי – מעלה הערעור גם שאלות כבדות משקל אליהן מתבקש ביהמ"ש להתייחס, כמו למשל: למי חייב חבר כנסת אמונים – לציבור ששלח אותו או לראש המפלגה שלו?
״האם חברי הכנסת זכאים להצביע בכנסת בהתאם לדעתם, אמונתם, מצפונם, מצע מפלגתם והבטחתם לציבור בוחריהם, או שהינם בסך הכל מריונטות המופעלות על ידי ראשי הסיעות שלהם?״ – בשאלה נוקבת זו נפתח הערעור שהגיש היום ח״כ עמיחי שיקלי לבית-המשפט המחוזי בירושלים.
הערעור הוא על החלטת ועדת הכנסת להפרישו מסיעת ימינה; החלטה שתכליתה, בין היתר, למנוע ממנו מלהתמודד בבחירות הבאות לכנסת במסגרת אחת מהמפלגות המרכיבות את הכנסת הנוכחית.
בערעור שהגיש שיקלי באמצעות עורכי הדין אלון פומרנץ ושמרית כרמי נעמת ממשרד ליפא מאיר ושות׳, מתוארים הכשלים הרבים שנפלו לטענת שיקלי בהחלטה להפרישו.
בין שאר טיעוניו, טוען שיקלי כי השאלות החוקתיות המהותיות שמציב הליך הפרשתו, ואשר דורשות כעת את הכרעת בית-המשפט המחוזי, הן ״האם לפי השיטה הדמוקרטית של מדינת ישראל הרשות המחוקקת מורכבת מ-120 חברי כנסת המבטאים את רצון ציבור הבוחרים, או שבעצם ממספר מצומצם של ראשי סיעות אשר על פי רצונם והחלטותיהם האישיות יישק דבר?".
"האם חבר הכנסת הוא נאמן של הציבור או נאמן של המפלגה? האם תפקידו הוא להיות חייל ממושמע הסר למרותו של ראש הסיעה, אחרת יוכרז כפורש וצפוי למצוא עצמו מחוץ לחיים הציבוריים? והאם המחוקק התכוון לתת בידי ראשי הסיעות סנקציה דרמטית כזאת נגד חברי סיעתם על מנת לכפות משמעת סיעתית?״.
לטענת שיקלי באמצעות עורכי-דינו, לימוד הרקע החקיקתי של סעיף 6א בחוק יסוד הכנסת בו נעשה שימוש על-מנת להפריש את חבר הכנסת, מובילים למסקנה ברורה לפיה המחוקק לא התכוון להעניק לחברי הכנסת סמכות לפעול כפי שפעלו בעניינו של שיקלי.
כך, החוק מציב תנאים שרק בהתקיימם ניתן להכריז על חבר-כנסת כפורש, כאשר אחד מהם הוא שחבר הכנסת קיבל תמורה בתמורת להצבעת אי אמון בממשלה – אולם ״אין חולק ששיקלי לא קיבל כל תמורה בעד ההצבעות הספורות בהן הצביע שעניינן אי-אמון בממשלה״, נטען בערעור.
בנוסף לכך, טוען שיקלי כי גם ההליך שקיימה ועדת הכנסת היה ״פגום מראשיתו ועד סופו, והוא היה "מונע ומודרך משיקולים פוליטיים בלבד״.
לדברי שיקלי, למרות שמדובר בהליך מעין שיפוטי ועוד בעניין תקדימי בעל השלכות ציבוריות חוקתיות יוצאות דופן, הדיון בעניינו התקיים בחופזה, מבלי שניתנה לו אפשרות אמיתית להתגונן ולהתכונן.
״מדובר היה במשחק מכור מראש״, נכתב בערעור, ״הן מבחינת האופן הבהול שבו זומן הדיון תוך שיהוי חמור ביחס למעשים שיוחסי לשיקלי, הן מבחינת פרק הזמן הבלתי הגיוני שניתן לשיקלי על מנת לפנות לייצוג משפטי ולהיערך לדיון, הן מבחינת חברי הוועדה שהגיעו עם דעה קדומה מובהקת, והן מבחינת האופן החפוז בו נערך הדיון״.
