שלום וברכה מורי ורבותי!
מזל טוב!
זכיתי, ובימים הללו הפכתי ל"סבא"!
בתנו הבכורה זכתה וילדה לנו נכד ראשון.
בשמחות אצלכם, באהבה ואחווה שלום ורעות.
ומדוע אני מעדכן אתכם בסיפור יפהפה זה, מעבר מלזכות בברכתו של כל אחד מכם במזל טוב?
ומספיק שכל אחד מכם מוציא עכשיו את המילים "מזל טוב" מפיו, וכבר זה משרה על כולנו ברכה ושמחה רבה…
כל כך הרבה אנשים שזכו והפכו לסבים בשנים האחרונות, או עוד לפני שנים רבות, יצרו איתי קשר וסיפרו לי עד כמה זה מדהים להיות "סבא", עד כמה זה נפלא.
רק אחד "התעמר" בי ואמר שאני עדיין לא נקרא "סבא", כי מדובר "בסך הכל" בנכד אחד, ולכן אני נקרא "סבון" – סבא קטן. אבל מלבדו, כולם רק סיפרו לי עד כמה התחושה משכרת ומדהימה.
ואני רוצה יחד אתכם "לפלח" ולהבין ממה זה נובע?
למה אתה שמח כאשר נולד לך נכד, יותר מאשר נולד לך בן?
השגרה, ה"סטנדרט", מתארת את התחושה של האבא בכך שהוא צריך לגדל ולטרוח בחינוכו של הילד, בעוד שכסבא לא מעניין אותו מה קורה עם הילד.
הבת והבעל מחליפים לו את הטיטול, והוא מקבל אותו נקי ומצוחצח… הם גם יגדלו אותו לתורה, חופה, ומעשים טובים, והוא יגיע לאירועים כמו אורח.
אבל כאן אני רוצה לשתף כל אחד ואחד מכם בסודה של האחריות.
נולד לך נכד? זה לא פחות מאשר נולד לך בן!
וגם אם נולך לך נכד מספר מאה, עד מאה ועשרים ויותר לכל אחד ואחד מאתנו בעזרת ה', עדיין אתה צריך להבין שני דברים.
דבר ראשון, גם עליך מוטל להתפלל ולדאוג לאותו נכד. אתה אחראי גם עליו, אתה לא המישהו הזה שזורק וזונח את הדברים.
ומעבר לכך, גם כאשר נולד לך הבן, עם כל העול שהיה עליך, היית אמור להיות שמח ומאושר, כי קבלת מהקדוש ברוך הוא מתנה, וממתנה רק שמחים ורק אומרים תודה.
כך שלא משנה לאף אחד מאתנו אם מדובר בבן, נכד, נין, או כל דבר אחר, כפי שזכו אבי מורי ומור חמי "לראשונה בהיסטוריה" להיות סבא רבא.
כל אחד מאתנו מודה לקדוש ברוך הוא, לוקח את האחריות, מתפלל על היניק החדש, עושה ככל יכלתו להפוך אותו למאושר יותר, ובד בבד מודה לקדוש ברוך הוא על המתנה הנפלאה והטובה והיקרה ביותר שהעניק לנו.
יזכה הקדוש ברוך הוא כל אחד ואחד מכם ומאתנו, במתנות נפלאות ומדהימות, כל אחד בהתאמה אישית, כפי שרק הוא יודע עד כמה טוב ומתאים לכל אחד מאתנו.
ונזכה יחד לאירועים של שמחה, שלווה ונחת ומילוי כל המשאלות לעבודת ה' יתברך.
וברוכים תהיו!
