שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו!
והיום נדבר על נושא "עדין ורגיש לחלוטין".
ישנם בעלים "עדינים ורגישים לחלוטין", שכל העולם כולו מכיר אותם ככאלה שלא יודעים להגביה את קולם, לא יודעים אפילו לנזוף, ולא יודעים אפילו לקמץ את פניהם.
הם עדיני נפש, אצילי רוח, מחייכים כל היום ו"מתנצלים" אפילו על עצם קיומם.
אבל בכל הנוגע לתא המשפחתי שלהם, הם הופכים להיום חיות טרף. מתעמרים באשה, מתעמרים בילדים, או לחילופין, או באשה, או בילדים.
וכאן מסתבר שבתוך האדם המדהים והנפלא הזה, מסתתרת חיית טרף.
מה קורה כאן?
אני לא נכנס לאבחונים פסיכולוגיים עדינים ורגישים מעבר למושגינו השגרתיים, אני מדבר על הכלל.
בדרך כלל המדובר הוא, באדם שבחוץ לא מצליח להביע את עצמו, בחוץ דורכים עליו, בחוץ הוא מרגיש מושפל! המקום היחיד שבו הוא יכול להרגיש משהו בסגנון של מושל, משהו בסגנון של מלך, זה בבית.
וכאן הוא מוציא את כל הזעם שלו, מתפרץ, ונותן לעצמו תחושה של אדם חשוב וכל יכול.
שלושה דברים בלבד מפרידים בין אדם כזה על ידי הסובבים אותו, לבין האושר האמתי שלו ושלהם.
כי הרי כולנו מבינים שמדובר באדם טוב, רק חלש, ואותה חולשה מובילה אותו לעשות מעשים אשר לא יעשו.
דבר ראשון:
אנו אמורים להשתדל לפתור את הבעיות שלו מחוץ לבית. אם מדובר במקום עבודה שמתעמר בו, בחברים, בידידים, במקום הלימודים, ולא משנה היכן, שהוא מרגיש כל כך גרוע, אנו אמורים לעשות הכל כדי להעצים אותו באותו מקום.
דבר שני:
בני הבית אמורים "להשפיל" את עצמם בפניו, כביכול במודע, עוד בטרם הוא דורש זאת. להראות עד כמה נכנעים אליו, עד כמה אין כמוהו בעולם, ועד כמה הוא המלך הנבחר בבית המדהים והיפה הזה.
והדבר השלישי:
לשכוח את ה"קטעים" הרעים, אותם, שעושים לכולנו תחושה מזעזעת בהתנהגותו המחפירה. כי הלא מדובר כאן באדם טוב, מדובר כאן באדם שלאחר מעשה מתחרט על מה שהוא עושה. וזה הופך להיות "המשהו" שגורם למעשה הרע הבא, כי הוא מנסה להצדיק את זה, ולהפוך אותו למשהו הגיוני ונכון.
אם נקפיד על שלושת הדברים הללו, מה שברור הוא, שנזכה לצמצם את התופעה למינימום, ואולי אפילו לגרום לה לחלוף מן העולם.
בסיוע של אנשי מקצוע, בסיוע של דעת תורה, נוכל להקים את הבית מחדש, בית של אהבה ואחווה, שלום ורעות.
שלא נצטרך, אך אם כן, יש לנו את הפתרון ביד.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
