מנהרת הזמן של חנוכה – בימים ההם ובזמן הזה המאבק עדיין נמשך. טור דעה מאת א. שוורץ.

כמו עכשיו בתחפושת מודרנית חדשה שוב עמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך. התפקידים של כולם ידועים רק המסך והרקע משתנים. הסיפור תמיד אותו דבר רק הדמויות מתחלפות עם השנים. כמו כישוף מתעתע ומחליף פנים, מדלג בין מרוצת הדורות ותמיד ממציא את עצמו מחדש. הסיפור מחליף דמויות אבל העלילה תמיד נשארת.

גם אז בימים ההם הקיפו אותנו כמו להקת זאבים טורפים במסווה של כבשים תמימות, עטופות בצמר רך ולבן וצבועות כולם בדגלי צדק ויושר. הם הגיעו שוב לנסות לשנות אותנו, להחליף לנו תרבות וערכים בכח חוקים ומשפטים עכומים. שוב מבקשים לכלותינו בשיטות מהונדסות ויפות מבית מדרשם של צוררי הדורות. שוב להעמיד אותנו אל מול פני חרב התובעת להתיז או להכנע ולהודות בשלטון המר.

גם בימים ההם ממש כמו בזמן הזה שוב חיות אדם בגלימות מנופחות בגז רעיל של תרבות נכר מתחפשות לדורשי טובתך אבל הם הקובעות לך את הגדרות הטוב. בעוד המולת עולם חדש סוערת מסביב ומבול של כפירה חוטף ילדים שוב רשעים מתנשאים כגלים נגרשים אל חופינו לעצב מחדש את דמותנו, לחנך אותנו ולגשם את רוחנו כפי דעתם.

גם בימים ההם וגם בזמן הזה – שוב יצורים שתלטנים, חסרי עדינות מוסרית, כופים בכוח זרועות חוקי אנוש את גסותם ואטימותם על אוכלוסיה נרדפת על רקע דתי. אלפי שנים של ניסויים והם עדיין מתעקשים שנהיה עם כמו כל העמים. שוב מעמידים אותנו בתורות אל מול מקלחות ארוכות של תרבות נכר ותאוות, שוב שדות של מוקשי עבירות ופצצות מחטיאות, בחזית הקרבות נופלים בחורינו לעשרות ומאות. שוב עמנו בין שרידי תנורים מפוזר אפרם בין טומאת העמים.

גם בימים ההם ושוב בזמן הזה – מדעני העולם ונאורי האנושות, שבעים חשיבות עצמית מדושנת, התאחדו לכפות את חוקי הכבידה של מאסת גשמיותם על נשמה רוחנית של אומה שבוערת ישר באש תמיד של נאמנות, באהבה לתורה ובהכנעה של עבדות. הם אינם מסוגלים לאפשר בדעתם סובלנות דתית גם למי שאינו חושב כמותם.

עוד בימים ההם וממשיך שוב בזמן הזה – מאלצים אותנו לכרוע ברך בפני עול שלטון זרים, לקוד כנועים אל מול אויבנו, להשתחוות לאלילי מבקשי רעתנו ולמסור את טובי בנינו לעבודת המולך ולשרתו. לא די שהשליטו את עצמם על ארצנו בעל כורחנו אלא שאנו גם נממן ונישא את נטל הכיבוש הזר על שכמנו.

כבר בימים ההם ועוד בזמן הזה – שוב מסיתים אותנו בפיתויים ואיומים לשתות מבארות מורעלות, להזריק אל דמינו סמי כפירה ופריצות ולנשום אל תוכנו רוחות זרות מזוהמות. הם כבר מזמן לא רוצים שנשב בצד ונשתוק – הם רוצים לטמא בידיים את קדושתנו, ללכלך אותנו ברפש זוהמת פריצותם, להעביר אותנו ממש על דתנו ודת אבותינו.

אחרי מבול של כפירה וסרטי תועבה, אחרי סופות של השכלה ארורה, הם שוב באים בדמויות חדשות מודרניות לטמא את היכל קודשך, לחלל את דביר ביתך, לפרוץ לפני ולפנים של קודש הקודשים ולעכור את פך השמן הטהור שמאיר בליבנו את האמונה הדתית הקדושה שהוצתה מאותה מנורת חנוכה טהורה.

שנזכה כולנו לאור הדעת הטהורה המתנוצץ בחנוכה להיבדל משליחי מלכות הרשעה המבקשים להפוך אותנו לגויים מתורבתים ולעצב אותנו כעם ככל העמים כמו בימים ההם כך גם בזמן הזה.

שיר דעה

אומני הצביעות שולחים ידם אל בריתי,

בעלילות זדון מחללים את יום שבת קדשי,

משעבדים את חרותי, מבזים ומשפילים את תורתי.

הנה זאת נשבעתי בידי הפצועה, כי עוד אצפה ליום תשועה ונקמה,

יום של אש עברה ומלחמה, להשבית זדים ביד עוסקי התורה,

ואז אור נס חנוכה ינופף בפרסום, עת עם כארי וכלביא יקום,

ולפיד הדורות מבית חשמונאי, יאיר את הדרך ושבו בני,

ובת קול מהיכל תהדהד בגבולי – מי לה' אלי .