שלום וברכה מורי ורבותי!
והיום יום פטירתו של הגאון הגדול רבינו בן ציון אבא שאול, זכר צדיק וקדוש לברכה.
ובימים הללו אנו נמצאים בתוך השנה לפטירת בנו יחידו, חביבו ואהובו, הגאון רבי אליהו אבא שאול, זכר צדיק לברכה.
לפני שנים רבות טס הרב בן ציון יחד עם מרן הרב עובדיה לאחת מארצות העולם לזיכוי הרבים.
במהלך תפילת שחרית, שם לב אחד מבניו של מרן הרב עובדיה זכר צדיק וקדוש לברכה, שהגאון הרב בן ציון אבא שאול זכר צדיק וקדוש לברכה, מניח רק תפילין של רש"י, ולאחר מכן את תפילין של רבינו תם, שלא כמנהגו הקבוע, להניח את התפילין של רש"י ורבינו תם כאחד.
הוא שאל: "האם כבודו חזר בו, והחל במנהגו של אבי מורי, להניח תפילין של רש"י ורבינו תם זה אחר זה? כי הלא אנו יודעים שכבודו פסק להלכה ולמעשה, שמניחים תפילין של רש"י ורבינו תם יחדיו".
אמר לו הרב בן ציון: "בדרך כלל אני מניח אותן כאחד, אבל כאשר אבא שלך נמצא כאן, בארץ אחרת, הרי בכל מקום שהוא נמצא, זה הופך להיות אתרא דמרן הרב עובדיה, זה הופך להיות מקומו של הרב, ובמקומו של הרב אני נוהג כמותו, ולכן אני מניח את התפילין של רש"י ושל רבינו תם בזה אחר זה, ולא כפי שאני מורה להלכה ולמעשה".
אם נכנס יחד לנבכי הסיפור, נבין שהרב בן ציון, בארץ ישראל, על כרחנו, שהיה מניח את התפילין של רש"י ורבינו תם יחד, שלא כפי דעתו של מרן הרב עובדיה.
מה שאומר שבעצם בארץ ישראל עצמה הוא לא היה נוהג כפי הרב עובדיה אם זה לא היה בפניו, ובסיפורנו, הוא עשה זאת אך ורק משום שהיה זה בפניו של מרן הרב עובדיה.
אם כך, מדוע הוא אמר לבנו של מרן: "אני עושה זאת כי פה זה אתרא דמרן, פה זה מקום הפסיקה של אבא שלך"?
מסיבה אחת בלבד: הוא רצה להעניק לבן תחושה טובה, להביא לו הרגשה של אדם שמעריך ומכבד את אבא שלו, עד כדי כך שאוחז שבכל מקום בו הוא הולך, הארץ מתלווה והופכת להיות ארצו על פי פסיקה הלכתית!
להתייחס לדקויות של אהבת ישראל, לדקויות של אהבה גם לבחור צעיר ששואל שאלה, לגרום לו להיות שמח ומאושר ביחס של חבר של אבא שלו, בעל רמה רוחנית לא פחותה משלו, אל האבא הגדול, הנפלא והנערץ.
לוּ רק נלמד את הדברים הקטנים הללו מגדולי ישראל, על אהבה ואחווה, על ההערכה והתחושה הטובה אותה הם דאגו לפזר לפני כל הסובבים אותם, והיה זה שכרינו.
ברוכים תהיו!