נס של ממש: המחבל הגיע למנין הנץ ולא המשיך לדקור

גם מי שלא נכנס לעובי הסיפור, ולא התוודע לכל פרטיו, ראה בפיגוע שהתרחש בגשר רמת אלחנן נס גדול, ולוּ מפני שהפצוע, האברך הנכבד הרה"ג רבי יצחק דהן שליט"א, יצא מגרזנו של המחבל כשהוא בחיים, בחסדי שמים. בתחילה הוגדר מצבו כ'פצוע בינוני', אחר כך, כשאושפז ב'תל השומר', הועלתה ההגדרה ל'פצוע קשה', וכיום מצבו משתפר באופן משמעותי, ברוך השם, העלון הפופולארי 'קול ברמה' של הרב מיכאל צורן חושף את השתלשלות האירועים.

רק להיזכר מה אירע כחודשיים לפני-כן בעיר אלעד, כאשר 3 יהודים יראי-השם נעקדו על קידוש השם בפיגוע הגרזנים הנורא. ואחר-כך לראות את הרב דהן מחייך ומודה לאלוקים על שהצילו מיד המחבל – והכל צריכים להודות ולהלל להשם יתברך על הנסים שהוא עושה עמנו יום-יום ושעה-שעה.

אבל, משנכנסנו אל נבכי האירוע המזעזע, הבנו שהוא היה עלול להסתיים, רחמנא-ליצלן, הרבה-הרבה יותר גרוע. לכל אורך ההתרחשויות היו נסי-נסים, שחסכו מאתנו צער רב עד מאוד.

בנשק שלוף

סירנות המשטרה ורכבי ההצלה, כמו גם המסוק שהועלה לאוויר, החרידו בשעת בוקר מוקדמת את שכונת רמת אלחנן, ובתי כנסיותיה, שעמדו באותה שעה בתפילת 'הנץ'. אלה שיצאו לבדוק מה קרה, גילו עשרות רבות של ניידות משטרה והצלה שאנשיהן זינקו אל פארק ברוקלין ואל משעולי הגשר שבין ב"ב לגבעת שמואל.

המראה שהזכיר יותר מכל את מה שהתרחש באלעד היה של השוטרים הרבים שנראו מסיירים ומפטרלים עם נשק שלוף במעבה השיחים של 'פארק ברוקלין'. בינתיים זרמו עוד ועוד ניידות, וגם כביש גהה עצמו התמלא ברכבי בטחון. מאוחר יותר יתברר שבעוד שהשוטרים היו בין השיחים של הפארק, חלף המחבל ברחוב גיבורי ישראל ברמת אלחנן, במרחק מטרים ממנייני ה'ותיקין' העמוסים, המתקיימים בבתי הכנסת של השכונה.

הכל החל כאשר הרה"ג רבי יצחק דהן עשה את דרכו, כבכל בוקר, ממקום מגוריו ברחוב רדזמין לעבר גבעת שמואל, שם הוא וחבריו משתתפים במנין 'ותיקין' שהוקם לפני 16 שנים. כשהחל לעלות בגשר, הוא מבחין בערבי היורד מהצד השני, וקולט שהערבי צופה בו, ובצעדיו.

אף אחד לא היה באותה שעה על הגשר. הם מתקרבים האחד אל השני, כשהרב דהן, מבחין שהוא מוציא משהו מתוך שקית. בחושיו המחודדים הוא מתכנן להתגונן ממנו. 'כאשר עברנו האחד ליד השני, והערבי התקדם הלאה, חשבתי שהסכנה חלפה, אומר הרב דהן, אבל עד מהרה הסתובב המחבל ורץ אחריי, והחל לדקור אותי בראשי בחפץ העשוי מברזל'.

נמלט מהזירה

הערבי דקר ודקר, ולאחר-מכן יתברר שאחד הנסים הגדולים היה שהדקירות לא היו באזור הצוואר והמוח, אלא בחלקים צדדיים של הראש. הנס הנוסף, הגדול מאין כמוהו, היה שהפצוע שהחל לדמם קיבל החלטה מושכלת – גם בשניות הקריטיות הללו – לעשות את עצמו כהרוג, רח"ל. 'נפלתי על הרצפה, והנחתי את ידיי על הראש; האמת היא – כך הוא ממשיך לספר – שגוננתי על הראש מהמשך הדקירות, והמטרה שלי היתה גם לחסום את זרימת הדם המרובה, אבל הדוקר השפל היה בטוח שאינני כבר בין החיים, והחליט לעזוב אותי, למרות שכאמור הגשר היה חף מאנשים, ודמות חיה לא נראתה בכל השטח מסביב, לא על הגשר ולא ברחובות שלידו'.

מיד לאחר הפיגוע נסגר הגשר הרמטי, ומורות הנוסעות מדי בוקר בקווי האוטובוסים שמעבר לגשר, נאלצו לבצע מעקף ענק כדי להגיע לתחנות, ומן הסתם איחרו להגיע לבתי הספר. אלו כמובן היו הבעיות הקטנות של אותו בוקר מחריד, שהפציע עם אירוע מזעזע.

עוד מעט תשמעו מי הגיע ראשון לגשר, נתקל בפצוע ששכב על הארץ והזעיק מיד את כוחות החרום. אבל מה שברור שהחיפושים אחר הדוקר בוצעו ביסודיות רבה, בתחילה ברחבי פארק ברוקלין, כאשר בגלל האירוע באלעד, כשהרוצחים הסתתרו ביער, לא פסחו הפעם השוטרים על אף שיח ובור בפארק. במהלך החיפושים נתקלו גם ב…טווסים שיצאו מכלוביהם בפינת החי הסמוכה, ובשל הסירנות המרובות החלו להשמיע צווחות עזות.

ומדוע הקדמנו את תיאור החיפושים? – כיון שבעוד שהשוטרים והחיילים הרבים התמקדו בפטרולים שנעשו בין שיחי הפארק (מחזה שגרם לבהלה לילדים שהתעוררו באותה שעה), היה המחבל עצמו הרחק משם! בתיעוד שנאסף לאחר מכן ממצלמות האבטחה באזור התגלה שמיד לאחר שדקר את קורבנו, נמלט המחבל אל תוך שכונת רמת אלחנן, לרחוב גיבורי ישראל.

גם בשב"כ לא הבינו

כאן מתחילה שרשרת חדשה של נסים גדולים. הראשון שבהם היה שממש באותן דקות בהן חלף המחבל ברחוב גיבורי ישראל, עמדו כמה מניינים בתפילת ותיקין, ולא צריך להכביר במלים מה היה קורה אילו…

הנס המופלא ביותר, שגם אנשי השב"כ המנוסים לא ידעו כלל כיצד ניתן להסבירו ולהולמו, התרחש כשהמחבל היה במרכז רחוב גיבורי ישראל ברמת אלחנן. מאחד הבתים יוצא אברך-משי, הרב רפאל יצחקי שמו, והוא בדרכו לכולל שלו באחת הערים הסמוכות. הרב יצחקי, בנו של מכובדנו הרב אליהו יצחקי שליט"א שזכה עוד ללמוד תחת שבט-מוסרו של מרן הגה"צ רבי א"א דסלר זצ"ל בישיבת פוניבז', נפגש לפתע עם ערבי, וזה פונה אליו באמרו 'לֵךְ לגשר, שוכב שם אחד משלכם' – – –
הרב יצחקי לא מבין בתחילה במה מדובר, אבל רץ לגשר, והנה הוא מבחין בפצוע הממשיך לדמם על מקומו. הוא מתקשר מידית לכוחות ההצלה, שבתוך 2 דקות הגיעו לזירה, ופינו את הרב דהן ל'תל השומר'.

הרב דהן עצמו סיפר שלאחר הדקירה, כשהבין שהמחבל כבר אינו בזירה, חיפש נואשות עובר-אורח שיזעיק את כוחות ההצלה, אבל לא מצא אף אחד. למותר לציין מה היה עלול לקרות במצב שכזה, כאשר דם רב ניגר מראשו, ואיש לא בא לסייע לו, גם לא בעוד כמה דקות!
מי אם לא הקב"ה!

רְאו נא גם ראו כמה נסים מתחוללים ברגעים הדרמטיים הללו. ראשית, המחבל פונה בעצמו אל הרב יצחקי ו'מגלה' לו על האירוע! בנקודה זו, כך הבנו מהשיחות שניהלנו בחפ"ק המשטרתי שהוקם ב'פינת החי', איש לא יכול היה להסביר מה עמד למחבל בראש באותו רגע כשפנה מיוזמתו אל הרב יצחקי. 'לא זכור לנו שום מקרה נוסף כזה', אמר לנו אחד המפקדים.

שנית, המפגש בין הרב יצחקי למחבל היה זמן קצר מאוד לאחר הדקירות, כשהמצב הרפואי של הרב דהן עדיין היה בשליטה בס"ד, וכוחות ההצלה שהגיעו למקום יכלו לתת מענה רפואי מיידי, לעצור את הדם וכו'.

ושלישית, הרב יצחקי ומשפחתו מספרים לנו שתמיד הוא יוצא לכולל ב-5.30 בבוקר. 'באותו יום הייתי צריך לסדר דבר-מה בכולל, ולכן יצאתי רבע שעה לפני הזמן הקבוע, דהיינו ב-5.15, וכך התגלגלה לידי זכות-ההצלה של הרב דהן, שהגיע במהירות לבית החולים', הוא אומר.

מי אם לא הקב"ה, בעצמו ובכבודו, יכול לגלגל כך את העניינים ואת לוחות-הזמנים, כדי להציל את הרב דהן, יקר-היקרים, שבקיאותו בחדרי תורה והלכה היא מן הנדירות, ותלמידיו בישיבת 'שערי תשובה וחיים' שואבים ממנו את דרכי-הלימוד, והיראה, כפי שמספר לנו חותנו, הגאון רבי משה יפרח שליט"א, ראש הישיבה. הר"מים מספרים לנו על היותו שולט בעל-פה בכל ה'משנה ברורה', וזה רק מקצת שבחו ששמענו בישיבה…

בהיכל הישיבה היפהפה, שעבר שיפוץ משמעותי, נתלו הודעות להתפלל לרפואתו של הרב דהן, וכשנכנסנו לאולם מצאנו כ-100 בחורים, בעלי תשובה, שהגיעו כל אחד מרקע שונה, והמכנה-המשותף לכולם הוא השאיפה והרצון לעלות ולהתעלות. בראשות הישיבה, שהוקמה כמעט לפני 50 שנה, עומד כאמור הגאון רבי משה יפרח שליט"א, המספר על הקשר ההדוק בין הישיבה ובין מרן הגרא"מ שך זצ"ל שהדריך אותנו בכל צעד ושעל.

לנקוט משנה-זהירות

גם הוריו של הרב יצחקי, רבי אליהו שליט"א ורעייתו, מתרגשים מאוד מהזכות שנפלה ליד בנם. רבי אליהו, שהגיע ארצה כיתום בן 3, והתחנך ב'בתי אבות' של פוניבז', ולאחר מכן בישיבה הגדולה, וקנה דרכי תורה ממרנן ראשי הישיבה (ועוד חזון למועד לשמוע ממנו כיצד עברו עליהם חודשי אלול-תשרי במחיצת ראשי הישיבות וענקי המוסר), זכה לגדל דור של בני תורה מובהקים, והוא-עצמו נמנה על משתתפי השיעורים הקבועים ברמת אלחנן.

כהערת-אגב נציין, שרבים מתושבי בני ברק עולים על הגשר בשעת בוקר מוקדמת, ואלה יכולים להיות אנשי הוראה הנוסעים למקומות עבודתם, כמו גם אנשים העושים 'הליכה' לכיוון גבעת שמואל.

כל ההולכים הללו נתקלים תמיד בקבוצות של פועלים ערביים, וגם לפני הפיגוע היו שגרסו שיש לשקול האם המקום בטוח דיו, שכן מי שהולך בגשר, ונתקל בְּאִיּוּם, קשה לו למצוא דרך-מילוט, על כל מה שכרוך בכך.

רבותינו לימדונו שמכל אירוע המתרחש אי-שם בעולם, גם אם ההתרחשות היתה אצל גויים, יש להסיק מסקנות; על אחת כמה וכמה שיש ללמוד ממה שקורה בסמוך אלינו, ולנקוט במשנה-זהירות בענין הנ"ל.

מה שאפשר ללמוד משרשרת הנסים המופלאה שהתרחשה באותו בוקר, הוא, שאדם הסומך על בוראו שבשמים, ומטיל עליו את כל יהבו ובטחונו, יכול להלך במבואותיו של העולם במנוחה ובשלוה. שכן, באמת, מי יכול היה לשלוח את הרב יצחקי במהירות שכזו אל הפצוע, אם לא השם יתברך? מי? רק הקב"ה יכול לגלגל את העניינים כך ש'יפול מצדך אלף, ורבבה מימינך, אליך לא יגש', ובזכות 'כי אתה ה' מחסי, עליון שמת מעונך' נזכה ל'לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך'.

רק זו הדרך, ואין בלתה, להגיע לקורטוב של מנוחת-הדעת בעולם כה סוער ורוגש שבו אנו חיים. רק מי שיודע באמת את הכתובת, את האבא שמעולם לא איכזב את הבוטחים בו, יכול לקוות לקצת-קצת מנוחה בעולמו.

"נאמץ את הדברים אל לבבנו, וטוב לנו כל הימים" במילים אלו מסיים הרב הגאון רבי משה מיכאל צורן בעלון הנודע 'קול ברמה'.