אנו נמצאים בימי בין המצרים, וכולנו יודעים שעלינו לאהוב את כל עם ישראל, וכולנו אמורים להתחזק ב"אהבת חינם", שהוא מושג לא קיים, אלא בסך הכל פירוש וביטוי למושג שנקרא "אהבת ישראל".

הציווי של הקדוש ברוך הוא, לאהוב כל יהודי ללא סיבה.

אבל רק רגע!

אך עושים את זה עם האנשים הבעייתיים?

איך עושים את זה עם האנשים הדוחים?

איך עושים את זה עם האנשים שלא יודעים להביע רגשות, או שלחילופין מביעים רגשות שליליים?

איך ניתן לאהוב אדם שמכביד עליך, ומקשה עליך, ולאהוב אותו?

החוק היחיד שמזכה אותנו להצליח בכל מלחמה, הוא החוק של ספר החינוך (ויקרא מצווה טז): "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות".

אני לא צריך להסתכל על החבר שלי ולראות עד כמה הוא נעשה יפה יותר, אדיב יותר, או בחור נחמד וטוב יותר. אני צריך פשוט להתנהג אליו כאילו הוא בחור מדהים, נחמד וטוב, להאיר אליו פנים, ובמקרה הצורך אפילו לחבק ולנשק אותו, לספר לו עד כמה אין כמוהו בעולם, ועד כמה תענוג לשבת בחברתו.

מרגע לרגע זה יחלחל גם אל הלב.

אנו בתחילה עושים זאת אך ורק בגלל שכך ציווה ה' יתברך, כך גזרה חכמתו יתברך.

אני לא מצליח להתקשר אליו, אני לא מצליח לאהוב אותו, אבל אני אומר לו שאני אוהב אותו, כי זה הוא ציוויו של הקדוש ברוך הוא.

מרגע לרגע מתחילים לחוש איך האהבה מלבלבת בלב,

מרגע לרגע חשים איך באמת רוצים בטובתו של אותו אדם.

זה נכון לגבי כל אדם, זה נכון לגבי חינוך הילדים, זה נכון לגבי שלום בית, וזה נכון לגבי כיבוד הורים.

אם אתה מרגיש שמשהו שם לא תקין, שמשהו שם לא בסדר, אל תנסה לפלח ולנתח בשכל עד כמה נכון לאהוב, כי זו דרך ארוכה שלפעמים לא מגיעה אל היעד.

תתחיל לאהוב ולהרעיף אהבה על כל הסובבים אותך,

ותראה איך לפתע פתאום תחושת האהבה הנשכחת כל כך, התחושה אליה אתה כוסף כל כך, הולכת ומחלחלת אל תוך ליבך, פורחת ומלבלבת.

בהצלחה רבה לכולנו,

וברוכים תהיו!