באחד מהימים נכנס הילד לבית לאחר לימודיו וסיפר לאמו שלמד במסכת תענית (כ"א ע"א) על כך ש"משנכנס אדר מרבין בשמחה", ואשר על כך, היום, שהוא ראש חודש אדר, הוא יום שאמורים להיות שמחים ומאושרים בו.

שאלה אותו האם: "במה תבטא האושר והשמחה שלך?",

אמר לה הילד: "מיד תראי. ואם לא תראי, תשמעי…".

נגש הילד לארון הכלים, שלף סירים, ביד ימין אחז במערוך, ביד שמאל אחז במצקת, והתחיל לתופף ולשיר בקולי קולות.

ראתה אותו האם, נגשה אליו ואמרה לו: "לא שייך לנהל כך את הבית, אתה מרעיש ומפריע לכל השכנים! אני מבקשת ממך לחדול ממעשיך!".

אמר לה הנער: "אמא, אבל אסור! הלא נאמר 'משנכנס אדר מרבין שמחה'".

אמו חזרה ובקשה מספר פעמים.

אך כאשר ראתה עד כמה הוא מתעלם ממנה, אמרה לו: "אם עוד פעם אחת אני מבקשת ואתה לא מפסיק, אקרא לאביך!".

הילד יהונתן המשיך לתופף ולשיר בקולי קולות

כעבור מספר דקות הזעיקה האם את האבא, שנכנס לבית זעוף פנים. נגש לבנו ושאלו: "מה קורה כאן?".

ברגע שראה הילד את אביו נכנס לבית, מיד רץ למיטה, התחבא מתחת לשמיכה, והעמיד פני ישן.

נגש אליו אביו ואמר לו: "יקירי! הלא לפני דקות ספורות אמרת למרת אמך ש'משנכנס אדר מרבין בשמחה'. מה קרה עם מאמר חז"ל המדובר?…".

פתח הילד חצי עין ואמר לאביו: "אבא! את דברי הגמרא הללו אמרה הגמרא על דברי המשנה 'משנכנס אב ממעטין בשמחה'. ואתה 'אב', אתה אבא שלי. מרגע שנכנסת לבית אני אמור למעט בשמחה"…

ישנם כאלה שחושבים שמכאן ראיה לכך שאמורים להתנהג בצורה קשה ואלימה כלפי הילד, והראיה, שכך גדל רבי יהונתן אייבשיץ.

אבל אני שואל, אם רבי יהונתן היה באמת כל כך חושש ומפחד מאביו, האם הוא אכן היה עונה לו תשובה שכזו?

הרי זו תשובה מתחכמת, שרק בן שיודע עד כמה אביו אוהב אותו ולא יעניש אותו על אותה תשובה, למרות שיש בה אפילו צליל כלשהו של חוצפה, יענה כך לאביו.

דווקא מהסיפור הזה ומכל הסיפורים הנפלאים על רבי יהונתן אייבשיץ בילדותו אנו מבינים עד כמה הקשר בינו לבין הוריו היה חם ואוהב, ועד כמה הוא היה מרשה לעצמו להצמד, במקרה הצורך, גם לשוליים.

בהצלחה רבה מורי ורבותי!

שיזכה אותנו הקדוש ברוך הוא בילדים מדהימים ונפלאים, גדולי ישראל, שנזכה לרוות מהם רוב נחת,

וברוכים תהיו!

תורני, המחדש, הרב אליהו רבי, חדשות חרדים