כמידי שבוע בשבוע נשא מרן הגר"מ שטרנבוך את שיחתו השבועית בדרכי עבודת ה' וענייני השעה, כאשר בשבוע שעבר– בעקבות ימי בין הזמנים, נשא את השיחה בביתו לפני קבוצה של קהל תלמידיו.
לאחר שהאריך בשיחה תורנית בנושא 'לימוד התורה בבין הזמנים', עבר להתייחס למצב הנפיץ בארץ זה כמה עשורים: "ידוע שתושבי ארץ ישראל מוקפים מכל צד במדינות בני ישמעאל וערב צמאי דם ושונאי ישראל המבקשים להורגינו בכל רגע, ועפ"י דרך הטבע אין קיום כלל ליישוב היהודי בארץ הקודש, ורק הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו שומר את עמו ונחלתו להצילם מיד שונאיהם, אלא שמלביש את הצלתינו בדרכי הטבע, שזהו ההנהגה בגלות שאנו זוכים לשמירה מהקב"ה מתוך הסתר ולא בגלוי.
בשלב זה עבר להשקפה תורנית על ההתייחסות התורנית למבצע 'עלות השחר', כשבמרכז דבריו ביטא את החובה לייחס את ההצלה לה': "בשבוע האחרון שיגרו אויבי ישראל יותר מאלף טילים לעבר יושבי ארץ הקודש, ולמעלה ממאתיים טילים נפלו אצלם בתוך שטח הערביים ונגרם להם אבידות רבות בנפש, ואילו אצל בני ישראל לא נפקד אחד, ולא רק שלא נהרג איש אלא גם כשנפלו כמה נפילות של טילים היו מהם שנפלו בדרך נס במקומות שלא הסיבו נזק רב, ויש לנו לראות ולהתבונן בכל זה ברחמי ה' וחסדיו העצומים ששומר על עמו ונחלתו בארץ ישראל.
עוד הוסיף: "גם הישמעאלים אינם משיגים דבר זה בדעתם מדוע כ"כ הרבה טילים נפלו אצלם, ומדוע חלק מהטילים סטו מהדרך באורח 'בלתי טבעי' ונפלו אצלם, ובוודאי כל זה מחסד ה' עלינו שמעורר אותנו לראות ולהתבונן שהצלת היישוב היהודי אינו בא בסיבת כוחות יד אדם אלא רק מאתו יתב', ועל כן חובתינו בשעה זאת לקיים "וידעת היום והשבות אל לבבך", ולהתבונן באמונה בשעה זו.
בשלב זה עבר להתייחס לאמירות שנשמעו בימים האחרונים מפי ראשי הממשלה והצבא: "בעוונותינו הרבים, אנשי השלטון מתפארים עם הצבא והנשק שלהם, ומייחסים לעצמם נצחון וגבורה לאמר כוחי ועוצם ידי עשתה לי את החייל הזה, וכבר אמר הרשע ב.ג. שר"י שתכלית הצבא שלהם אינו כמו שאר צבאות שעשוי רק כדי להילחם באויבים, אלא הצבא שלהם הוא "כור ההיתוך הישראלי" – לחנך את הדור הצעיר לנאמנות למדינה, ולחנכם ש"כוחי ועוצם ידי" ורק בידם ובכוחות עצמם יוכלו לכבוש ולנצח, עפ"ל, ועד היום הינם ממשיכים בדרכו ומתגאים לאמר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".
עוד עורר כי הדרך היחידה להינצל מאימת הערבים הוא על ידי אמונה וביטחון בה': "יש לעורר שאם ח"ו יסמכו אצלינו על כוחות הממשלה ויחשבו שיש בכוחם להושיע ולהציל ח"ו, אז חס ושלום הקב"ה ינהג איתנו בדרך זאת ויניח לנו שרק הצבא ישמרנו ולא ישמור אותנו בשמירה עליונה למעלה מדרך הטבע, ואז חלילה המצב יהא נורא, כי על פי הטבע אנחנו אבודים בהיותינו כאן ככבשה אחת בין שבעים זאבים, וכמבואר בחובת הלבבות (ריש שער הביטחון) שאם האדם בוטח בדרכי הטבע – משליך אותו הקב"ה על הנהגת הטבע ואינו שומר עליו בשמירה עליונה, ורק בשעה שנגיע להכרה גמורה ש"אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים" כפשוטו, ונדע בבירור שהדרך להינצל מהם הוא רק על ידי ריבוי תורה בעמל ויגיעה ותפילה מעומק הלב ותיקון המעשים, כפי שהיה מרן הגרי"ז זצ"ל אומר שחזית המלחמה האמיתית נמצאת למעלה בשמים, וכאשר אנחנו מרבים בתורה ותפילה ומכריעים למעלה את המלחמה, ממילא משתלשל מזה הצלה למטה, אז הקב"ה יושיענו במהרה ממש.
את דבריו חתם בברכה "יעזרינו ה' שנזכה להתרחק ממחשבות כפירה של כוחי ועוצם ידי, ולעבדו בלבב שלם, ועי"ז נזכה במהרה לישועת ה' בביאת משיח צדקינו".
